לא להתלהב מדי מוועדת חקירה ממשלתית. ברור לכולם, מנשיא המדינה, ראש ה
ממשלה ועד אחרון האזרחים, כי אסון בסדר גודל לאומי כמו השריפה בכרמל מחייב חקירה, בדיקה והסקת מסקנות. ברור גם שלקבוצות שונות, המשתתפות בלהט הדרישה לחקירה, יש מטרות שונות.
מטרת המשפחות השכולות אינה תמיד תואמת לדרישת קבוצות פוליטיות, שתופסות טרמפ על האבל, כדי לנסות לנגח את הממשלה והעומד בראשה. לא כל הקבוצות וההתארגנויות הספורדיות זהות במטרתן וברצון שלהן לתיקון, לשיפוץ, לשיקום ולהסקת מסקנות לעתיד.
הזעקה של שני ניצבי המשטרה המאוחדים באבל על אובדן בת יקרה, מובן ונוגע ללב כולם. אך קריאתם לחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, על חלקו בפרשה ובאסון, היא מעבר לפרופורציה וכך צריך להתייחס לעניין מבלי לפגוע ברגשותיהם בימים קשים אלה.
אוטובוס צוערי השב"ס החקירה בעניין אוטובוס הצוערים צריכה להיעשות בנפרד, כפרק מהחקירה המקיפה. צריך לבדוק מי שלח הצוערים? מי נתן להם לנסוע בנתיב שלמעשה נסגר על-ידי המשטרה וכל התנועה הופנתה לכבישים עוקפים? איך נסע אוטובוס בלי קשר עם הכוחות בשטח, בלי מיגון לאנשים? ושאלות מסוג זה.
הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית יש נטייה, כמעט היסטורית, אחרי כל אירוע בסדר גודל לאומי, מיד לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, מבלי לבדוק ולשקול האם זה מתאים לאירוע ומה יהיו ההשלכות או הרווח המקצועי לעתיד החברה הישראלית. יש פיתוי גדול בדרישה לוועדת חקירה ממלכתית. בראש הוועדה עומד, בדרך-כלל, שופט עליון ביחד עם צוות אנשי ציבור ואנשי מקצוע, יש לו אפשרות להצביע על ליקויים, לדרוש שינויים ולהסיק מסקנות, לפעמים גם אישיות. הוועדה נתפשת, במידה רבה של צדק, כא-פוליטית אובייקטיבית עם סמכויות רחבות וכבוד שמקבלת מהחברה. אבל לוועדה כזו יש יתרונות וגם הרבה חסרונות כפי שיוסבר בהמשך.
ראשית, ועדה מעין זו מוקמת על-ידי הממשלה, נשיא בית המשפט העליון ממנה את היו"ר וחבריה, ומכאן נובעת האמונה שמדובר בפתרון האידיאלי. אבל אסור לשכוח - הוועדה מתמנה על-סמך מינוי בכתב, לאמור: מנדט, בו מפורטות סמכויותיה הבלעדיות.
הממשלה יכולה להגביל את היקף החקירה, עומקה ורוחבה, כפי שנעשה בעבר בוועדת אגרנט לחקר מלחמת יום הכיפורים, כאשר היא הוגבלה לפרק זמן ספציפי ולא קיבלה מנדט הרחבה לדרג המדיני. התוצאה: מסקנות שלא משקפות את המציאות והבעייתיות של האירוע הכולל, הטלת אשמה לא פרופורציונאלית ולא מאוזנת על האישים המרכזיים, כמו הרמטכ"ל דדו, שנעשה לו עוול אישי וצבאי, וניקוי הדרג המדיני בראשות
גולדה מאיר ומשה דיין - שלא בצדק. כנ"ל עשתה הוועדה בראשות השופט כהן, בוועדת כהן לבדיקת אירועי סברה ושתילה בלבנון, בהטילה על צה"ל ועל אריק שרון אחריות עקיפה לטבח במחנות, במסקנה לא מאוזנת ולא פרופורציונאלית לאירועים ולמעשים בשטח.
מסקנת ביניים: לא צריך למהר ולהתלהב מוועדת חקירה ממלכתית, גם בשל הזמן הרב שצריך להשקיע בה, וגם בשל הוצאות כספיות ענקיות שראוי להפנותן לשיקום ובנייה של מערך כבאות ארצי.
חקירה על-ידי מבקר המדינה לחקירה מעין זו יתרונות רבים, כמו המהירות המקצועית, העובדה שמדובר בגוף ממלכתי חיצוני שמתמחה בביקורת מחדלים של גופים ממשלתיים, גוף שפועל על-פי חוק מבקר המדינה, שהוא עצמאי, חופשי ולא נתון להשפעה. יתרה מכך - למבקר המדינה לא נותנים מינוי, לא מנדט ספציפי ולא ניתן להגביל אותו בחקירה לעומק או לרוחב. סמכויותיו של המבקר והמלצותיו מכוח החוק ומכוח האישיות הדומיננטית של המבקר הנוכחי, יהיו בעלות משקל לא פחות מהמלצות ומסקנות ועדת חקירה ממשלתית. אי לכך, פנייתו של נתניהו למבקר לחקור את האירוע היא מהלך נכון, בעיתו ובהחלטתו.
יתרונות וחסרונות של ועדת חקירה ממלכתית ועדת חקירה ממלכתית מתמנה ומתפקדת מכוח חוק ועדות חקירה - תשכ"ט-1968. ועדה מעין זו מוקמת על-פי החלטת הממשלה. נשיא בית המשפט העליון ממנה את חבריה, בראשות שופט עליון מכהן או בדימוס (אפשר גם שופט מחוזי, תלוי בנושא, בהיקפו ובחשיבותו) וכן חברים נוספים, אנשי ציבור ומקצוע, בתחום המנדט החקירתי של הוועדה. הוועדה פועלת על-פי כתב מינוי שמנוסח על-ידי הממשלה ובו תחומי פעולה, היקפה, נושאיה וניתן גם לתחום אותה בזמן.
לאחר מינוי הוועדה, אין הממשלה יכולה להתערב בפעולתה, בהתנהלותה, בהרכבה ובסדר יומה או בסדרי עבודתה. המיוחד בוועדה זו - היא רשאית להזמין ולחייב הופעת עדים, להחרים ולהביא מסמכים, ולזמן על דעתה עדים ומומחים. הוועדה רשאית, אם תמצא לנכון, לפרסם דוח ביניים, כעבור שלושה עד שישה חודשים, אם סיימה לבדוק את המסגרת הכוללת של מנדט החקירה ואם תמצא שהדבר ראוי ורצוי מבחינה ציבורית. ראוי לציין, כי פרסום דוח ביניים, יש בו סכנות רבות, שהרי החקירה טרם הסתיימה, התמונה הסופית עדיין לא הושלמה והובהרה סופית על כל היבטיה והמוזהרים (הנחקרים שקיבלו מכתבי אזהרה) לא השמיעו את גרסתם המלאה, חקרו עדים והופיעו עם עורך דין. מבחינה משפטית, המצב דומה לפרוצדורה במהלך המשפט, לפיה התביעה מכריזה "אלה-עדי", ואילו הסנגוריה יכולה לטעון: "אין להשיב לאשמה", לאמור - התביעה לא הוכיחה את אשמת הנחקרים במלואה או בחלקה. הסכנה הנוספת בפרסום דוח ביניים היא בכך שהוועדה עלולה "לסנדל" את עצמה מחשבתית, לתוצאות שפרסמה בלי לשמוע ולראות את התמונה בשלמותה. קטע זה שייך לחסרונות אם אכן מפרסמים דוח ביניים.
לגוף העניין - הוועדה, עם סיום חקירתה הראשונית, רשאית לשלוח מכתבי אזהרה לנחקרים שהיא סבורה שעלולים להינזק ולהיפגע מתוצאות החקירה. אדם שהוזהר, רשאי לקבל מהוועדה את כל חומר החקירה של הוועדה, להופיע בפני הוועדה בליווי עורך דין ולחקור עדים מטעמו ומטעם הוועדה. הוועדה רשאית לקבוע, כי חלקים מסוימים של חומר החקירה, המסקנות וההמלצות, לא יפורסמו מטעמי "סודיות" או סכנה לפגיעה בבטחון המדינה, סודות רשמיים, יחסי חוץ והגנה על שלומם של אנשים ומערכות מבצעיות, לרבות דרכי פעולתן.
בסיום החקירה הכללית, הוועדה מפרסמת דוח מסכם עם מסקנות והמלצות. הממשלה שמקבלת את הדוח לא חייבת לקבל את ההמלצות כולן, או חלקן, לרבות המלצות אישיות פרסונאליות אם ישנן כאלה. יחד עם זאת, על פסיקה של בג"צ הממשלה חייבת לדון בדוח ובהמלצותיה של הוועדה בצורה מעמיקה, אך כאמור רשאית לא לקבל ההמלצות.
עד עכשיו, לא היה מקרה בולט בו הממשלה, שהחליטה על הקמת הוועדה, דחתה בצורה גורפת את המלצות ומסקנות הוועדה, למרות שלא כל ההמלצות התקבלו במלואן ואחרות לא יושמו במלואן. אבל בגלל המשקל הציבורי הרב שיש לוועדה מעין זו, לא יכולה הממשלה להרשות לעצמה להתעלם מהמסקנות וההמלצות.
מסלול נוסף להקמת ועדת חקירה ממלכתית, הוא לאחר הגעת דוח מבקר המדינה לוועדת הכנסת לביקורת המדינה. הוועדה רשאית, מיוזמתה או בהמלצת מבקר המדינה, להחליט על מינוי ועדת חקירה ממלכתית, שיש לה אותן סמכויות כמו לוועדה שממונה על-ידי הממשלה ופועלת באותה פרוצדורה.
עד עכשיו היו, כאמור, שמונה ועדות חקירה עיקריות, וכפי שאמרתי לעיל התוצאות הסופיות לא היו מוצלחות במיוחד (ראה מאמרי
"למנות או לא למנות"). לדוגמה, אציין את מסקנות ועדת אגרנט על אירועי מלחמת יום הכיפורים, שהפילה את כל האחריות וה"תיק" על הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), שלא בצדק, תוך ניקוי או אי-התייחסות לדרג המדיני בראשות גולדה מאיר ומשה דיין, שהיה להם חלק מרכזי ומהותי באימוץ הקונספציה המודיעינית של "סבירות נמוכה" ומהות התגובה הצבאית הראשונית.
הדוגמה השנייה מתייחסת לוועדת כהן, לחקירת אירועי "סברה ושתילה" בלבנון, בהם טבחו הפלנגות הנוצריות בראשות ג'ומאייל בתושבי מחנות הפליטים המוסלמים, נשים וטף, בצורה אכזרית. מנימוקים פנים-לבנוניים, נקמנות שורשית בין הנוצרים והמוסלמים והתחשבנות פנימית שלישראל לא היה כל קשר ועניין. יחד עם זאת, מצאה הוועדה, שבה היה אחד החברים הפעילים
אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, לנכון להטיל אחריות על אי-מניעה, או עשייה ועצימת עיניים, אחריות של שר הביטחון
אריאל שרון וקציני צה"ל בכירים, תוך המלצות להעבירם מתפקידם, הגבלות על תפקודם תוך ציון זמן ההשעיה. כל הנימוקים הנ"ל, בנוסף להיותם לא צודקים ומעוותים את המציאות, גרמו להערכתי עוול גם לשרון וגם לצמרת צה"ל. בנוסף לכך - העלות הכוללת של ועדת חקירה ממשלתית + הוצאות עורכי הדין - מיליוני שקלים שניתן להשקיעם במקומות אחרים.
ולאחר שראינו את כל היתרונות, שאכן בעלי חשיבות ועניין הם, יש גם רשימת חסרונות שאסור לזלזל בהם ולהתעלם מהם. ועדה ממלכתית, בנסיבות כמו של מלחמת לבנון השנייה צריכה לדון במספר נושאים רחב, כמו: תפקוד הממשלה והחלטותיה, התיאום בין הממשלה לצה"ל והרמטכ"ל. ההתנהלות וההחלטות של הרמטכ"ל מול פיקוד צפון ומול הממשלה. ניהול המלחמה, הורדת פקודות, משימות, החלטה על כניסת כוחות קרקעיים ומטרותיהם. האם נכונה הטענה שהרמטכ"ל העדיף את האופציה האווירית, והיה משוכנע שחיל האוויר לבד יעשה את המלאכה, והכוחות הקרקעיים רק ישלימו בשוליים את המשימה. הכנת המילואים למבצע, החוסר בציוד בסיסי, כמו שכפ"צים, ציוד לילה, לוגיסטיקה לקויה שלא הגיעה ליחידות בשטח. מתן פקודות מבצע, לא ברורות, מבולבלות, עצירת היחידות בשטחים לא מוגנים, כניסה קרקעית לאחר שכבר ידעו על הפסקת אש, כמו למעבר הסלוקי, שגרמה לאבידות קשות לכוחותינו. הטיפול והכנת העורף: מקלטים לא מוכנים, פגומים ואי-פינוי האוכלוסיה החלשה, דבר שהמיליונר
ארקדי גאידמק הבין תוך כמה ימים והממשלה על זרועותיה ופיקוד העורף לא הבינו עד גמר המלחמה (ראה מאמרי בנושא זה:
"איפה הייתה הממשלה").
חסרונות בולטים: אם הוועדה רוצה לדון ברצינות ובצורה מעמיקה יסודית בכל הנושאים שפורטו לעיל, היא צריכה לפחות שנתיים-שלוש. אם תדון בצורה כללית ומהירה, היא תמוסס (בעברית יפה) או תמזמז (בעברית גסה) את כל הנושאים ולא תגיע לחקר העובדות האמיתיות. מרגע שהוועדה תחל בעבודתה, כל המערכת הפוליטית והצבאית נכנסת לסטגנציה, לאמור: הקפאה עמוקה, יתחילו התייעצויות, הכנות ושכירות עורכי-דין לקראת השימועים בפני הוועדה וכיסוי תחת. אם לחקור עדים ולהביא עדים - הנה לכם חודשים על חודשים של מזמוז הזמן. יש חשש שמשך כל זמן דיוני הוועדה, התקלות והבעיות לא יתוקנו, לא יטופלו ויוזנחו עד גמר הדיונים.
אסור להתעלם גם מהעובדות הנלוות לדיוני הוועדה, כמו שלכל כדור, אפילו אקמול, יש תופעות לוואי - כך גם לדיוני הוועדה ולתוצאותיה. אם ניקח לדוגמה את ועדת השופט זיילר, בה יושבים שלושה חברים מנוסים, היודעים ומכירים את המטריה ובעיקר דנים בסוגייה מצומצמת של פעילות המשטרה בדרום בנושא רצח השוטר צחי בן-אור. התוצאה - הוועדה פועלת וחוקרת והזמן מתמשך בלי סוף, כפי שאכן קרה בפועל. מכאן ניתן ללמוד, מה יהיה גורל ועדת החקירה הממלכתית. אומנם מינוי הוועדה ייתן "שקט תעשייתי" לממשלה, המחאה הציבורית תדעך, הכוחות המוחים יתפזרו, המטרה הראשונית תושג, אך לא בטוח שהמטרה הסופית והרצויה תביא לפתרונה הרצוי. לאור החיוב והשלילה, על הציבור להחליט לעצמו. אני ממליץ על מבקר המדינה וצוותו.
הערות והרהורים בענייני דיומא: א.
חוקי מרפי החדשים:
1. "אין בעולם דבר שהוא כה רע, עד שלא ניתן לעשותו ליותר גרוע".
2. חוק הכבוד: אם אתם מצליחים לשמור על ראש שקט בזמן שכל הסובבים אתכם הולכים לאיבוד, כנראה שאינכם מודעים למידה הרבה של כובדו של המצב.
3. כל כוח שיופעל כדי לתפוס גוף שנמצא בנפילה, יגרום יותר הרס מאשר לו הייתם מניחים לו ליפול בטבעיות.
4. חוק החיים - כל אדם שראוי להערכה הוא זה שלא בדקנו מספיק את אישיותו.
ב.
אימרות שכדאי לזכור ולממש:
1. ערכים לבני אדם הם כמו שורשים לעצים. ללא שורשים, עצים נופלים ברוחות סער עזות. ללא ערכים, בני אדם נופלים כשמכים בהם משברי היקום (קרלוס ריילס).
2. סוד ההצלחה הוא דבקות במטרה (בנימין דיז'ראלי).
3. הסתכל קדימה באמונה ולצדדים באהבה (
שמעון פרס).
4. יחס ההמון למנהיג הוא תמיד אמביוולנטי, אהבה ושנאה יחד.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
