ישראלב - מדינת הסלב

בישראל 2010, הידוענים הם האזרחים סוג א'. קיימים אזרחים סוג ב' שהם ידוענים לשעבר, ו-ג' הם כל השאר. הידוענים, הם מי שמופיעים בתקשורת ברמה יומית או שבועית. הידוענים הם עיתונאים כמובן, מגישי תוכניות טלוויזיה, בוגרי תוכניות ריאליטי, צמרת השלטון ובתי המשפט, צמרת הרשות המבצעת (משטרה, צה"ל וכולי), שחקנים-דוגמנים ובעלי ממון שמפעילים יחצנים בשכר. כל אלה זוכים להטבות כלכליות רבות, החל בקבלה של טובין כמתנה ועד הנחות בבתי מלון ושדרוגים. התחושה שלהם היא "אני סלב, אז מגיע לי!".

ידוענים סוג ב' הם אלה שרציפות הופעתם בתקשורת יורדת למינונים קטנים יותר והם צריכים להיאבק על המשך הסטטוס שלהם.

אזרחים סוג ג' הם מי שנאלצים לבלוע את הקידום של הידוענים בתקשורת, את תוכניות הרכילות בפריים טיים (לשימור מעמד הסלבס), את השעשועונים שמקדמים את הסלבס (רוקדים עם כוכבים, תוכניות אברי גלעד למיניהן) ותוכניות הפרומו שמקדמות את הסלבס (תוכניות הבוקר, חדשות ואקטואליה).

לכאורה, אין בכך כל בעיה, אבל כשהטיפול התקשורתי בבעיות המדינה מוטה-סלבס, זה מתחיל לעבור את הסף. פגיעה ברוכב אופניים (אזרח מסוג ג') תקבל שורה בסטטיסטיקה של תאונות הדרכים בעמוד 13 למטה. אותה תאונה בה נפגע אזרח מדרג גבוה יותר תביא לעיסוק מעמיק בבעיה ולראיונות מעמיקים על הדרכים האפשריות לטיפול בה.

היפגעות רוכב אופנוע בתאונה, אפילו לא זוכה לשורה בתקשורת; גם לא כל מספר הנפגעים בתאונות השנה שעלה לעומת השנה שעברה; גם לא הקיצוץ בתקציב המלחמה בתאונות הדרכים. אך כשנפגע סלב (רפואה שלמה לאבי כהן, כמו גם רפואה שלמה לאזרחי סוג א' האחרים שנפגעו), מביאה את התקשורת לעסוק בבעיה לעומק.

התקשורת היא חלק מהדמוקרטיה, ותפקידה לשמור על איזונים. גם כאן התקשורת שוכחת את תפקידה ברדיפה אחרי רייטינג זול.