עיר עם מצפון חברתי

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהתפרסמו לאחרונה, מבטאים קפיצת מדרגה נוספת במצב העוני במדינה: 21% מהישראלים ויתרו על אוכל בגלל קשיים כלכליים, האבטלה גואה ל-6.6% מכלל המועסקים במשק, ומספר המובטלים עומד על יותר ממאתיים אלף. נדמה כי בעשורים האחרונים הלכה החברה הישראלית ולבשה צורה של חברת שפע, מבלי שיש לה קרקע יציבה לעמוד עליה, וכאשר החלש, כמו תמיד, נשאר מאחור.

ביקור בשכונות המצוקה בערים הגדולות יגלה לנו ישראל אחרת. האבטלה נראית ברחובות, על הברזלים החלודים, במדרכות השבורות, בתחנות ההימורים, בקירות הבתים, בספסלי הגנים הציבוריים ובשטחים הציבוריים. תחושת האין אונים באה לידי ביטוי בחזות מדכאת של שכונה אפורה, שתושביה כבר הרימו ידיים מזמן. נדמה כי אין גורם אחד שחושב על תכנון או עיצוב עירוני שיוכל לחולל שינוי תפישתי וחברתי במחוזות המסכנות. בשטח, אין בידי התושבים כוחות להתמודד מול בירוקרטיות של משרדי עירייה, או יכולת ליזום פרויקטים מול כרישי נדל"ן.

עולם העיצוב והאדריכלות, מצדו, הפך מסחרי יותר, בורגני יותר, אליטיסטי וחסר מצפון חברתי. עיצוב הפך מכוון לקהלי יעד שיכולים להרשות לעצמם להתעכב על גוונים, לעצב בנברשות ובאביזרים, ולהיעזר בשירותיו של מעצב פנים. בשנים האחרונות מעצבים ממקדים את יכולותיהם ליצירת עיצוב המותאם לבעלי ההון. לא תמיד היה זה כך. בעידן המהפכה התעשייתית נשא העיצוב אופי שונה, והמעצבים נשאו בגאווה את יכולותיהם ליצור עיצוב בר-השגה ושימושי לכולם. בשנות העשרים בגרמניה, טובי האדריכלים והמעצבים התגייסו לעיצוב דיור ציבורי, יצירות מופת שכולנו חוזרים ולומדים מהן.

"אחריות חברתית" ניסתה להיות דרך חיים במדינת ישראל בעשורים הראשונים שלאחר הקמתה, והתבטאה בדאגה לדיור ציבורי ולקידום השדה של עיצוב ואדריכלות, גם דרך מבני ציבור. הרבה טעויות נעשו במהלכים אלה, ציבורים שלמים הודרו ממרכזי השליטה, אולם היה רצון כן לייצר סדר יום שהריבון אחראי בו על האזרחים. נדמה כי בשנים האחרונות הפכה "אחריות חברתית" ללא יותר מסיסמה שיווקית, לחברות התורמות כספים לקהילה. דרוש שינוי תפישתי בסיסי, דרושה מהפכה בגישה הכללית בעולם הבנוי שבו חיים, בשכונה שאליה אנחנו חוזרים כל יום ובשטחים הציבוריים השייכים לכולנו. הפעולה העיצובית היא עדינה אך משמעותית. אין היא הורסת אלא מוסיפה, משנה, משמישה מחדש, מאפשרת תרחישים מגוונים בחיי היומיום. לצערי, בחברה שלנו יש רק לקהילות מסוימות הזדמנויות נדירות לראות ולהבין מה עיצוב טוב יכול לעשות.

הנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי קבע עם כניסתו לתפקיד את אחת המטרות הנועזות ביותר בתולדות פריז - לנקות את פרברי העיר, ולבנות מחדש פריז ירוקה וחברתית יותר, העיר הראשונה שתתיישר לפי המטרות של אמנת קיוטו. פרויקט דיור ציבורי מעניין שבוצע לאחרונה הוא ה-Cité Manifeste במלהוס, צרפת, שכלל 61 יחידות דיור. מטרתם של הארכיטקטים בפרויקט הייתה למצוא פתרון מגורים חדשני לאנשים עובדים. את הפרויקט הפעילו היזמים עם צוות ארכיטקטים מקצועי מהשורה הראשונה בעולם, אבל עם חומרי בנייה תעשייתיים זולים אך מעוצבים לעילא. לדיירים ניתנה האפשרות לבחור בין עיצובים שונים של הדירות, כאשר עלות בנייה של יחידת מגורים של 120 מ"ר לא עלתה על 75,000 אירו בלבד. דוגמה זאת, ורבות כמוה בעולם, ממחישות שדיור ציבורי שמתוכנן היטב יכול להיות מעוצב, מכובד ומעורר השראה לכל שכבות האוכלוסייה.

במציאות הישראלית הנוכחית הדרך היחידה להביא לשינוי אמיתי בתפישת האדריכלות העירונית היא דרך שיתוף פעולה בין כל מגזרי האוכלוסייה בעיר - הקהילה המקומית, העירייה, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע. "קליניקת מעצבים" אשר תוקם בשכונות לרווחת התושבים תוכל לחולל שינויים בחזות המבנים, בשטחים הציבוריים ובחללי הבתים עצמם, וליצור חזון חדש של עיצוב שאינו מכוון לעשירים בלבד אלא לכולם. זוהי המסגרת שדרכה ניתן לעסוק בצרכים שלא נענים בצורה מספקת על-ידי השוק הפרטי, המדינה או הרשות המקומית. אנו, המעצבים, פותחים את הפלטפורמה לכל משתפי פעולה אפשריים, וקוראים להם לבוא לנהל איתנו דיאלוג, להיות פעילים ולעצב עיר בעלת מצפון חברתי.