אפקט ליברמן

שר החוץ אביגדור ליברמן כינס ביום ראשון (26 לדצמבר 2010) את השגרירים והנציגים של ישראל ברחבי העולם. ליברמן ניצל את הכנס כדי בין השאר להעביר מסר ישיר לטורקים. אתם משקרים ביודעין. העובדות ידועות לכם באותה בהירות שידועות לנו. ייצרתם נגדנו פרובוקציה, תמכתם בארגון טרור ששימש כזרוע המבצעת שלכם, ואתם מעלילים עלינו עלילות, מציגים אותנו כרוצחים ובחוצפתכם דורשים מאיתנו להתנצל.

הדברים הבוטים, הקשים והלא דיפלומטיים הם דברי אמת. אמת שרק ליברמן מסוגל לבטא, וזאת בניגוד לגמגומים וההתפתלויות של ראש הממשלה ושריו האחרים. הדברים שהתקבלו כרעם ביום בהיר הייתה בהם גם מן ההתרסה כלפי נתניהו. "ליברמן לא משפיל אותי, הוא מביע את דעתו", ציין נתניהו שלמעשה יורד גשם. "בשיטת המשטר הישראלית, תמיד שרים מביעים את דעתם. בקואליציה יש דעות שונות. גם בממשלות אחרות, שרי חוץ וראשי ממשלה, אפילו מאותה מפלגה, היו בדעות שונות. הדעה המחייבת היא זו שמוחלטת ומובעת על-ידי ראש הממשלה" - נניח. מה שנתניהו בעצם אמר הוא שאין משמעות לדבריו של שר החוץ, אותו השר שמייצג את עמדת הממשלה הפורמאלית.

בעוד נתניהו מוחל על כבודו ומנסה כמו תמיד לאחוז בחבל בשני קצותיו, פצחה מפלגת העבודה בדברי ביקורות חריפים על הצהרותיו של ליברמן: "סיעת העבודה מגנה בחריפות את דברי שר החוץ, אביגדור ליברמן אתמול בכנס השגרירים. מדובר בהתבטאויות שגויות, שאינן משקפות את עמדת הממשלה ואת קווי היסוד שלה וגורמות נזק לישראל". חברי הכנסת של העבודה הוסיפו כי ראוי היה שהאמירות הללו לא היו נאמרות, בוודאי שלא על-ידי שר החוץ של ישראל".

יו"ר העבודה אהוד ברק אמר כי מטרתה של ישראל כיום היא להביא לנורמליזציה ביחסים עם טורקיה, וכי לישראל אין כוונה להרחיב עימה את המחלוקת. גם שר התמ"ת, בנימין בן-אליעזר, אמר כי ליברמן אינו יכול לייצג את ישראל וקרא לנתניהו "לומר לו עד כאן. לא יהיו שני קולות". בראיון לקול ישראל אמר בן-אליעזר, כי את הטענות אין להפנות לשר החוץ אלא לראש הממשלה, מי שמינה אותו. "שר החוץ הוא שופרה של מדינת ישראל והדברים שאמר אתמול על טורקיה חמורים מאוד".

סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, תקף גם הוא את התבטאויותיו של שר החוץ והגדיר אותן כחסרות טעם. "ההתבטאות של שר החוץ, היא כרגיל התבטאות אומללה, מיותרת, אין לה מקום ויש בה שיקולים שהם לא טובתה של מדינת ישראל, אלא שיקולים זרים לחלוטין. זהו ויכוח מוזר, שראש הממשלה ושר החוץ מנהלים מעל דפי התקשורת, על מי מייצג את מי".

אבל מעניינת ביותר היא תגובתה של טורקיה עצמה או נכון יותר העדר תגובתה. מדובר בהלם. הלם לא אפייני. ארדואן וממשלתו הורגלו לסגנון אחר, למין פירואט של צעד לפנים-צעד לאחור, לסוג של גמגום חצי מסביר וחצי מתנצל, ולפתע שומו שמים מטיחים להם את האמת בכינון ישיר אל תוך הפרצוף.

טורקיה שותקת. מובן שהשתיקה הזאת לא תמשך לנצח. לעת עתה מפלגת העבודה עושה להם את העבודה. המפלגה שלא הבינה שהפור נפל והקרע עם טורקיה הוא בלתי הפיך ומה שנשאר במצב הזה זה לפחות לשמור על כבודך. כשהטורקים יתעשתו הם יחזרו מהר מאד למדיניותם הידועה פניהם מופנות מזרחה ודבר לא ישנה את החלטתם זו. הטורקים יצהירו שמבחינתם ליברמן הוא שר החוץ של ישראל והצהרותיו משקפות את מדיניותה. ישראל תמשיך לספוג את מתקפת הרעל השקרית והמגמתית של הממשל הטורקי. בניגוד לנו הם יודעים לאן הם הולכים ומה הם רוצים, אבל אפקט ליברמן יגרום להם לעצור לרגע קט, לחשוב ואולי גם להסיק את המסקנה שמהבאר הזאת שלתוכה הם יורקים, באר ששמה יחסי טורקיה ישראל, גם הם שותים מים.