הצד המנצל בתרבות הקניונים

לחולי הניצול המחפיר של עובדים בקניונים נוספה תופעה של יצירת זמניות בחברות הביגוד הנושאות חותמת ממותגת, ברשתות המזון ובעוד מספר לא מועט של רשתות מכירה שפועלות במרחבי המכירה של הקניונים. חברות אלו קבעו גם את הנוהג המחפיר, שהמשרות אינן מתאימות למבוגרים, אלא אך ורק לצעירים המקרינים עלומים ויופי. תופעת העובדים הצעירים המועדפים כל הזמן בקבלה לעבודה על פני מבוגרים מהם - מעצימה יותר ויותר את הזמניות בעבודה ואת העדר המחויבויות של המעסיקים לתנאים סוציאליים

ברשימה זו אני מבקש לשוטט עם קוראי במרחבי תרבות הקניונים שהשתלטה על חיינו, ומה היא עושה לרבבות עובדים המקיימים את הקניונים כמו קופאיות, זבניות, אנשי ביטחון, מקדמי מכירות, עובדי מחסן ותפעול ועוד רבים. רוב המעסיקים הגדולים בקניונים מנהלים את כוח העבודה שלהם, כאילו הקופאי או הזבן אינו תלוי במשכורתו לצרכים בסיסיים כמו שכר דירה או משכנתא, גידול ילדים וצרכי משפחה.

תרבות הקניונים היא מפגע חברתי, כי המעסיקים נוטים לראות בעובדיהם ילדים או סטודנטים שמחפשים תעסוקת קיץ. אך לא מדובר בתעסוקת קיץ, אלא בתעסוקה שלעתים היא תעסוקה לחיים. תעסוקה המתבצעת באמצעות חברות כוח אדם שמרביתם משלמים שכר של 21-25 שקל לשעה ללא הבטחת תנאים סוציאליים מינימליים כמו פנסיה, דמי מחלה, חופשה שנתית.

נעמי קליין בספרה "בלי לגו" בעמ' 257 כותבת על מועצת העיר בסן חוסה, קליפורניה, שקיבלה החלטה באוקטובר 1997 להטיל חרם על קניון ענק (16.000 מ"ר) כתגובה למשכורות נמוכות לעובדים ואי תשלומי ביטוח אלמנטריים. אני מפקפק ביכולתה של תגובת החרם לבלום את המהלך המסחרר של פגיעה בלתי נסבלת בשכרם של העובדים בקניונים. אני אישית מכוון את מהלכי הצריכה שלי תוך ניסיון להימנע מלהיכנס לקניון ונשאר נאמן לקמנועאי הקטן. אודה, שאני מועד לא פעם. את שני הספרים האחרונים "דוקטרינת ההלם" ו"לבד בברלין" קניתי בחנות השייכת לרשת גדולה, הממוקמת בקניון בעיר בה אני גר. גם את המתנה האחרונה לנכדי מצאתי רק בחנות של רשת מסוימת, הממוקמת רק בקניונים.

לחולי הניצול המחפיר של עובדים בקניונים נוספה תופעה של יצירת זמניות בחברות הביגוד הנושאות חותמת ממותגת, ברשתות המזון ובעוד מספר לא מועט של רשתות מכירה שפועלות במרחבי המכירה של הקניונים. חברות אלו קבעו גם את הנוהג המחפיר, שהמשרות אינן מתאימות למבוגרים, אלא אך ורק לצעירים המקרינים עלומים ויופי. תופעת העובדים הצעירים - המועדפים כל הזמן בקבלה לעבודה על פני מבוגרים מהם - מעצימה יותר ויותר את הזמניות בעבודה ואת העדר המחויבויות של המעסיקים לתנאים סוציאליים.

הצורך למנוע משכר העובדים להיות משקל כבד מדי בשורה התחתונה הוא הסיבה העיקרית, שרשתות ממותגות בקניונים נלחמות בשצף קצף בכל גילוי של התארגנות. מה שמצער שיש לנו הסתדרות עובדים, אך למעשה בכל ההתנהלות שלה היא החליטה לפסוח כליל על ציבור גדול של עובדים ברשתות במרחבים המסחריים של הקניונים,

להוציא מקרים יוצאי דופן. לשלל התופעות של ניצול במרחב הנקרא קניון נוספה התופעה של משרות חלקיות. לסטטיסטיקה של משרד האוצר זו תופעה חיובית, כי ככל שמספר המשרות החלקיות גדל, כך אפשר להצביע על גידול במספר המועסקים. אך אי-אפשר להתעלם שברשתות מכירת המזון נפוצה התופעה של משרות חלקיות. נכון שישנם עובדים שנמשכים לסידורי עבודה גמישים, ההגדרה שלהם ל"גמישות" שונה במידה רבה מזו של המעסיקים במיוחד במגזרי השירותים והמכירות בקניונים. אמהות עובדות רואות בגמישות כנתון מסייע לאחריות שיש להן כלפי גידול הילדים. למעסיקים זו מציאה טובה של מינימום מחויבות לקביעות ולתנאים סוציאליים.

מצערת העובדה, שתרבות צרכנית הפורטת על כל הנימים כדי להביא את האזרח לקנות, פועלת בשוק עבודה פרוע, רחוק מעיניה של הסתדרות העובדים, שהוקמה באלו הימים של חודש דצמבר לפני תשעים שנה. מקימיה לא צפו שההסתדרות לא תהיה הכתובת לרבבות שכה זקוקים לה.