האפשרויות של שנת 2011

בפתח השנה האזרחית החדשה ראוי לעשות חשבון-נפש, היכן אנו עומדים ומה מרחב הגמישות והאפשרויות העומדים בפנינו. חשבון-נפש כזה ראוי שייעשה בכל תחום מחיינו הציבוריים. בחרתי לבחון את מרחב החלופות המדיניות שבפנינו, בפתחה של שנת 2011.

מניתי שבע חלופות. נבחן אותן, אחת לאחת:

דריכה במקום - זו האפשרות המדינית המציאותית ביותר. בהכירנו את המערכת הפוליטית שלנו, סביר כי תלך בדרך זו. לא תהא זו תוצאה של ניתוח, ברירה ובחירה. יהא זה רצון לקיים את הקואליציה הממשלתית מבלי לטלטלה. זו אולי האפשרות הגרועה ביותר. אלא שאם לא יתחולל אירוע פוליטי, פנימי או חיצוני, אשר יחייב החלטה ומעשה, יימשכו הקיפאון המדיני וכל ההשלכות הפנימיות הקשות והמסוכנות.

משא-ומתן עם הפלסטינים - ניתן יהיה לחדש את המו"מ התקוע עם הפלסטינים, בשיחות חשאיות, בשיחות קרבה ובשיחות ישירות. יוזמה מדינית אמריקנית תנסה, כנראה, לחדש את המגעים בדרך זו או אחרת. חוששני שעלינו להיות מציאותיים: גם עם הרצון הטוב ביותר להתקדם, הפער בעמדות שני הצדדים איננו, לדאבון-לב, בר-גישור. היתרון היחיד בקיומם של שיחות ומו"מ, כדברי הנשיא שמעון פרס, "כשמדברים, אין יורים!".

מהלך חד-צדדי של התכנסות - זו חלופה העומדת בפני ישראל. יזם והודיע עליה בזמנו ראש הממשלה אהוד אולמרט, לפני חמש שנים, אלא שמלחמת לבנון השנייה דחתה כל עיסוק בעניין. זהו צעד שובר-קיפאון, זהו איום של "מט" על לוח האשקוקי, המופנה הן כלפי הפלסטינים והן לתנופת ההתנחלות המסיבית המבקשת לסכל כל סיכוי של פשרה. עם זאת, חוששני שגם השנה לא יימצא המנהיג המסוגל לקבל החלטה ברוח זו.

משא-ומתן והסכם עם סוריה - זו החלופה שאנו יודעים מראש את תוצאותיה. אנו יודעים היטב את המחיר - פינוי מוחלט של רמת הגולן ושותפות סורית במי הכינרת, ואנו יודעים גם מה הרווח הצפוי - שלום (אכן, קר) עם שכנתנו הצפונית, נטרול איום חיזבאללה בגבול הלבנון, קרע אפשרי בציר הסורי-אירני, החלשת האיבה והאיום מצידה של טהרן, ואולי אף שיפור יחסינו עם טורקיה. חלופה זו מותנית בהחלטה ובמנהיגות ישראלית שאיננה מצויה היום בירושלים.

עימות ברצועה - כל המרכיבים שהביאונו ל"עופרת יצוקה" שרירים וקיימים. מחד גיסא, המשך המצור הישראלי על הרצועה, המשך הלחץ שאנו מפעילים, בתקווה שיביא להגמשת עמדות החמאס ולשחרור גלעד שליט, והמשך "משחק" התקריות לאורך קו הגדר. ומאידך גיסא, היריבות החריפה בין חמאס לפתח, קיומם של ארגונים קיצוניים בתוך הרצועה הפועלים נגדנו גם ללא אישור, וכמובן - קיימת תמיד סכנה כי רקטה אחת תסב אבידות קשות, והכל יתלקח מחדש. תועלת לא תצמח לנו, וסבורני כי אין לנו עניין בהסלמה. יש למדיניות הביטחונית ברצועה השפעה לא מבוטלת על אפשרות הידרדרות כזו.

תקיפת אירן - איננו יודעים מה סבירותה של החלטה ישראלית חד-צדדית לתקוף את מתקני הגרעין באירן. החלטה כזו, אם תתקבל בירושלים, לא תהא על דעת ארה"ב. אפילו תיבלם תוכנית הגרעין האירנית ותעוכב במספר שנים, תהיינה לכך השלכות קשות, צבאיות, מדיניות ואולי אף כלכליות. אלה תהיינה השלכות בישראל ובמערכת הבינלאומית. אל לנו להשלות עצמנו כי סיפור ההצלחה בעירק, שמלפני שלושים שנה, יוכל לחזור על עצמו.

ולבסוף, בחירות חדשות - שנת 2011 איננה אמורה להיות שנת בחירות. בחירות עשויות להיות יזומות, במטרה לקבל את דבר העם להסכם מדיני, והן עלולות להיות פועל-יוצא של משבר קואליציוני. במקרה אחרון זה צפויות שתי תוצאות: בזבוז שישה חודשים לפחות של הקפאת כל תהליך, ובחירת כנסת ימנית ולאומנית יותר מן הנוכחית.

לסיכום, בחירה באחת הדרכים תלויה כמעט לחלוטין בידי ממשלת ישראל. לא נותר לנו אלא להתפלל שהממשלה תדע להחליט ולבחור בדרך הנכונה.