מדינת ישראל מכירה ביותר מ-130 לאומים. היא גם מכירה בלאום "
שומרוני" שמונה כמה מאות או אלפים ספורים, אבל בלאום הישראלי אין היא מכירה. לא רק זאת, אלא שהפרקליטות טענה שהכרה בלאום זה "חותרת תחת יסודות המדינה". אי הכרה זו נובעת מהעובדה שישראל אינה מדינה נורמלית הן כמדינה והן כלאום. בישראל קיימת אנומליה קונצנזסואלית שישראל היא מדינה יהודית בשני מובנים.
היא מדינת העם היהודי כלומר שהיא נועדה עבור יהודים. ושהיא יהודית במובן שיש לה מאפיינים וסממנים יהודים במרחב הציבורי שלה. במובן הראשון התפיסה הזו שוללת את היותה מדינת לאום של אזרחיה. במובן השני היא אינה דמוקרטיה ליברלית, באשר אין הבחנה בין החברה האזרחית לבין המדינה ובין הגדרה הדתית להגדרה הלאומית. הרי אין יהודים בלאומם שהם נוצרים או מוסלמים מבחינת דתם.
בישראל נוצרו מערכות חינוך אנומליות, של מלטים ולא של מדינת לאום. זרם תנועת העבודה בוטל אבל נוצרו מספר זרמים: ממלכתי, ממלכתי דתי, עצמאי ושל המיעוטים. בזרמים היהודים אין תוכנית ליבה משותפת הנועדה לתלמיד הצעיר להיות אזרח מצליח בבגרותו היודע ההיסטוריה של ארצו הגדל כדמוקרט. יש עצמאות למסלול הדתי ממלכתי כמו גם העצמאי, מציאות המעצבת בהכרח טיפוסי אזרחים שונים מהותית האחד מהשני, שאינם יכולים להיפגש במשותף של הרפובליקה שטרם קמה.
מסקר שעליו דיווח הכתב
אור קשתי מתברר שכשליש מהציבור היהודי תומך בהקמת מנהל לחינוך ערבי במסגרת משרד החינוך במתכונת הדומה לזו של החינוך הדתי. מתברר שמדובר ביוזמת המועצה הפדגוגית הערבית שמטרתה "לזרז תהליכים במשרד החינוך, שיביאו להכרה במאפיינים הייחודיים של החינוך הערבי והצורך לתת העדפה מתקנת למגזר הערבי" (אור קשתי,"סקר: שליש מהיהודים בעד הסדרת מעמד החינוך הערבי", הארץ מיום 21.1.11).
עוד מתברר ש"55% מהיהודים הסכימו, במידה משתנה, לקביעה כי על תוכנית הלימודים בבתי הספר הערביים לשקף את התרבות וההיסטוריה הייחודית של החברה הערבית בישראל". אולם פתיחות זו כלפי אפשרות "רב תרבותית" זו צריכה להיות מודעת לכך ששפת הכתיבה (ערבית ספרותית) היא שפה הזרה לשפת הדיבור (ערבית מדוברת), ומאידך העברית קלה ללימוד מהערבית הספרותית, מה שהסביר את קריאת סלמן מצאלחה בעיתון הארץ באחד ממאמריו -"ערבי,דבר עברית!".
גם לפי סקרים שנערכו בעבר רוב התלמידים הערבים מכירים בחשיבות השפה העברית, בלי כל קשר למידת הזדהותם עם ישראל, בשל המשמעות של הניעות הכלכלי - חברתית. מדינת ישראל עשתה טעות קריטית שלא יישמה חינוך ממלכתי במובן הרפובליקני לכל אזרחי ישראל מאז שהסתיימה מלחמת העצמאות, כפי שתבעו אז הכנענים. האם ניתן היום לבנות מערכת חינוך כזו?
מבחינת הכוחות הפוליטיים מפלגתיים התשובה היא שלילית ועל ריקונה של "הליבה" ניתן ללמוד מבדיקת החינוך העצמאי. האם קיימים כוחות פוליטיים שיוכלו לפעול לכיוון זה? גם החינוך של 2011 אם יתממש צפוי להיות פחות רפובליקאי מזה של הכנענים, ויותר ליברלי או אף רב תרבותי (אבל ליברלי לפי גישת טיילור), דומה שאין מי שיפעל למענו. וזוהי סוגיה מרכזית שתעלה בדמים רבים.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
