את הכספי

אם ג'קי מצא הולך לשנת מאסר, צריך לשלוח חלק ניכר מהפוליטיקאים שלנו למאסר עולם. אם ארבעה מינויים של אנשי מקצוע ראויים אבל שיקולים זרים שווים שנת מאסר אחת, כמה שווים עשרות מינויים פוליטיים של אנשים חסרי כישורים? אם מינויים שלא גרמו שום נזק למדינה שווים שנת מאסר אחת, כמה שווים מינויים הגורמים לכך שענייני המדינה ינוהלו בצורה כושלת?

אני לא מזלזל לרגע בחומרת העובדה שקובי בן-גור ויורם קארשי קיבלו ממצא דריסת רגל במינויים ברשות המיסים. מצא התנהג בטיפשות, תמימות וילדותיות. העונש על כך היה בראש ובראשונה הרס הקריירה שלו כבר בשנות ה-30 לחייו, אות קלון שידבק לנצח בשמו, קשיים כלכליים שוודאי יחווה עוד שנים לא מעטות.

אני גם לא חולק על כך שברגע בו הודה מצא בעבירות של הפרת אמונים וסיוע לקבלת שוחד, עליו להיענש. אבל העונש שגזר היום (א', 30.1.2011) השופט זכריה כספי - הידוע כמחמיר ("אם הולך רגל יעבור באור אדום הוא יקבל עבודות שירות", אומרים עליו) - מוגזם וחסר פרופורציות.

צריך לראות את פרשת רשות המיסים בהקשרה המלא. תיזכרו בכותרות לפני ארבע שנים: שוחד, הפרשה החמורה ביותר, שחיתות נוראה. מה לא אמרו אז על מצא. חלפו ארבע שנים, וסעיף השוחד נעלם מכתב האישום המתוקן. נותרו אותם ארבעה מינויים ועוד סיוע לעובדת ברשות לקבל תפקיד בו חפצה.

מבין ארבעת המינויים, אחד כלל לא יצא לפועל. שני היה לתפקיד עוזרתו של מצא - מינוי המצוי לחלוטין בתחום סמכותו. עוד שניים בוצעו, כאשר אחד מהם מכהן עד היום בתפקידו. העובדת שקיבלה שוחד נותרה גם היא בתפקידה לאחר התפוצצות הפרשה. ללמדך, שהמינויים הללו - שעברו את כל ההליך המקובל, כולל אישור של נציבות שירות המדינה - לא גרמו שום נזק.

תשוו את זה לפרשת המינויים הפוליטיים ממנה זוכה צחי הנגבי. שם דובר על עשרות מינויים של חברי ליכוד, שכל כישוריהם התמצו בחברותם במפלגתו של השר. אבל הוא זוכה, בנימוק המוזר שלא ידע שעל עבירה כזאת מעמידים לדין. כאשר הורשע הנגבי בעדות שקר - נדון למאסר על תנאי. העונש המירבי על עדות שקר הוא שבע שנות מאסר; על הפרת אמונים - 3.5 שנים. אבל הנגבי קיבל על תנאי, ומצא - שנה בפועל.

קשה מאוד להשתחרר משתי תחושות קשות המלוות את גזר הדין הזה. האחת נוגעת לפרקליטות. אם כתב האישום היה מלכתחילה בפרופורציות הנכונות, בלי טענת השוחד המגוחכת, קרוב לוודאי שמצא היה מקבל עונש הרבה פחות חמור. ייתכן שהוא היה מזוכה, ייתכן שהיה מגיע לעיסקת טיעון (עם פחות סעיפים מאשר בעסקה הנוכחית), וגם אם היה מורשע - זה היה נראה הרבה פחות חמור, בלי כל הרעש והצלצולים של האישום בשוחד.

האם הפרקליטות הכניסה עז כדי שיהיה לה מה להוציא במסגרת עיסקת הטיעון, כמו שהיא עושה בלא-מעט מקרים? האם היא הלכה על האישום החמור והמופרך כדי להתמקח מעמדה חזקה יותר על ההרשעה והעונש? אם כן - זוהי הפרת אמונים הרבה יותר חמורה מזו שיוחסה למצא.

התחושה השנייה נוגעת לשופט כספי. אף שופט אינו אוהב שערכאת ערעור מתערבת בהחלטותיו, ולא מעט פסקי דין מנוסחים תוך פזילה לעבר הערעור. במקרה הזה נראה, כי כספי רצה "לבטח" את עצמו מפני התערבות חריפה מדי של בית המשפט העליון. לא סביר שהעליון יפחית מחצית מן העונש כדי להגיע לעונש המאפשר עבודות שירות. לכל היותר יורידו שם 4-3 חודשים, בהתאם למדיניותו של העליון שכמעט ואינו מתערב בענישה. וכך יוצא כספי גדול, כי מצא בכל מקרה יילך למאסר בפועל.