המזרח התיכון מתהפך

העולם הערבי עובר תהפוכות יוצאות דופן שכנראה יביאו לשינויים גדולים בכמה מדינות ערביות ובראשן מצרים. היציבות היחסית שהייתה במדינות אלה הזדעזעה. ישראל מתבוננת במתרחש בחוסר אונים מוחלט. היא הייתה מעוניינת בהמשך שלטונם של השליטים הרודניים הפרו-מערביים. הקמת משטרים חדשים לאומניים במדינות שיש לה יחסי שכנות עימן כמו מצרים, ירדן, לבנון וסוריה, אינה לטובתה.רוב האזרחים במדינות ערב אינם מכירים בישות המדינית ששמה "ישראל" ואינם מעוניינים בנורמליזציה עימה.

עד לפני כמה שבועות, איש לא שיער שבתוניסיה תפרוץ אינתיפאדה עממית שתפיל את שלטונו של בן עלי, אף אחד גם לא העריך שבמצרים תהייה התקוממות עממית שתקיף את כל רחבי המדינה ושמנגנוני הביטחון של המשטר במצרים ותוניסיה לא יוכלו לעמוד בפני ההמונים או שלא ירצו למנוע מהם את זכות ההפגנה.

ההפגנות האלה פרצו באופן ספונטני במיוחד בקרב בני הדור הצעיר שדרש את שינוי המשטר ולא היה מוכן להסתפק בפחות. המפגינים גילו נחרצות ודבקות במשימה למרות הקשיים וזכו לתמיכה רבה מכל שכבות הציבור וגם ממגזרי הביטחון והצבא. בתוניסיה העמיד הצבא אולטימטום לרודן זין אל-עאבדין בן עלי לרדת מכס השלטון או לעמוד לדין על פשעיו ובמצרים הודיע מפקדי הצבא כי לא יפעילו כוח נגד המפגינים.

העולם הערבי עוקב מקרוב אחר התמוטטות משטרו של מובארכ. למתרחש במצרים תהיה השפעה על העולם הערבי ועל המזרח התיכון כולו, מלבד ההשפעות הפוליטיות יש להתרחשויות האלה גם השלכה על מצב הכלכלה, הבורסות במזרח התיכון ירדו, מחירי הנפט עלו והכלכלה שותקה.

מה השיג "אפקט תוניסיה" עד כה?

בתוניסיה הביאה ההתקוממות העממית להתמוטטות מוחלטת של הרודן זין אל-עאבדין בן עלי, במצרים היא גרמה זעזוע אדיר למשטרו של חוסני מובארכ ואילצה אותו להודיע כי לא יתמודד בבחירות לנשיאות השנה. עדיין מוקדם להעריך אם היא תמוטט לחלוטין את המשטר המצרי. בירדן היא כפתה על המלך עבדאללה לפטר את ממשלת סמיר אל-ריפאעי ולמנות ממשלה חדשה בראשותו של מערוף אל-בחית' ואילו בתימן היא אילצה את הנשיא עלי עבדאללה צאלח להודיע כי אינו מתכוון להעביר את השלטון בירושה.

אולם מבחינת האזרח הערבי הפשוט,המדוכא והמקופח, יש לה הישגים מיידיים. היא החזירה לו את גאוותו, את ביטחונו העצמי, והתחושה כי באפשרותו ליצור שינוי למרות שלטון העריצות של הרודנים הערבים.

ההערכות בקרב הפרשנים הערבים הן שהמזרח התיכון לא ישוב להיות המזרח התיכון שהיה. הוא עומד להשתנות מבחינה פוליטית, מבחינה כלכלית ומבחינת אופיו הלא-דמוקרטי והפרת זכויות האדם. רוחות השינוי כבר נושבות מתוניסיה ומצרים אל מדינות ערביות נוספות. יצירת השינוי הזה במזרח התיכון כתוצאה מ"אפקט תוניסיה" מציבה כמה שאלות חשובות:

• האם אכן יצליח גל ההתקוממות העממית של הדור הצעיר העני, המושפל והמדוכא ליצור שינוי חיובי שיביא את המשטרים החדשים לדאוג לצרכיו ולטפל ביסודיות בבעיות העוני, האבטלה, הדיכוי והפרת זכויות האדם?

• האם ארגוני האופוזיציה הותיקים במדינות אלה יצליחו "לרכוב על גבם של המפגינים הצעירים" ולנצלם כדי לעלות לשלטון באמצעות בחירות חדשות וליישם את האג'נדה הפוליטית שלהם?

• האם לאחר שיירגעו הרוחות ויתייצבו המשטרים החדשים תנשב בהם רוח הדמוקרטיה?

התשובה היא שהכל האפשרויות פתוחות ולא ניתן עדיין להעריך מה יהיו התוצאות הסופיות של "אפקט תוניסיה".

נקודה חשובה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא המכה הקשה שהנחיתה תופעת "אפקט תוניסיה" על האידיאולוגיה של ארגון "אל-קאעדה" שקרא להשתמש ב"נשק הטרור" כדי להפיל את השליטים הערביים המתונים הפרו מערביים.

מה שקרה בתוניסיה ובמצרים הוכיח ש"כוחו של העם" הוא יעיל הרבה יותר מהטרור של קבוצות קטנות הפועלות להפיל את המשטרים המתונים במדינות ערב.

השפעת התאבדותו של מחמד בועזיזי שהעלה את עצמו באש במחאה על המצב הכלכלי, על ההמונים בתוניסיה, הייתה גדולה יותר מכל קריאה של ארגון "אל-קאעידה" לפעול נגד השליטים הערביים הפרו מערביים והיא שדרבנה אותם לנסות ולהפיל את שלטונו של בן עלי. לארגון "אל-קאעידה" יש שורשים עמוקים במצרים, שם פעל איימן אל-ט'וואהירי שהינו יד ימינו של אוסאמה בן-לאדן וממנה יצא מחמד עטא שפיקד על הפיגועים בבנייני התאומים בניו-יורק ב-11 בספטמבר 2001.למרות זאת לא הצליח ארגון "אל-קאעידה" במצרים, להגיע באמצעות התקפות הטרור שלו במהלך השנים האחרונות, להישגים המדהימים של זעזוע משטרו של מובארכ שאליהם הביאה ההתקוממות העממית הנוכחית.

להערכת פרשנים ומומחים למלחמה בטרור אם תיכשל האינתיפאדה העממית בתוניסיה ובמצרים ישוב ויגבר כוחו של ארגון "אל-קאיעדה" כתוצאה מהאכזבה של ההמונים והוא יוכל לחזור ולשווק את "נשק הטרור" כנשק היעיל ביותר למלחמה במשטרים הערבים המושחתים והפרו מערביים.