לא די בכך שהצדק ייעשה בסופו של יום, בסופו של דיון משפטי. הצדק חייב גם להיראות במהלכו של ההליך המשפטי.
עד כדי כך הדבר נדרש, שכאשר התנהגותו והתנהלותו של מומחה בית המשפט מוטית לכיוונו של צד לדיון - אף על-פי שאין חשש לנטיית חוות דעתו של המומחה - ראוי כי המומחה ייפסל.
מן הכלל אל הפרט:
מומחה בית משפט ה"תופש טרמפ" במכוניתו של מומחה צד לדיון - מינויו בוטל. ראה בעניין זה החלטתו של נשיא בית משפט השלום א' קיטאי (כתוארו אז), בש"א 6791/03 ויינר יוסף ובלה נ' יובל הנדסה בע"מ, בית משפט השלום בחיפה. (ההחלטה לא פורסמה - מופיעה בספר "ליקויי בנייה כרך ב' " מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" 2007 עמ' 302).
- מומחה בית המשפט המקבל מסמכים אותם לא היה צריך לקבל - ייפסל. ראה בעניין זה ת"א 2156/86 אמנון ישמח משה נ' קרנית בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטת: ה' שטיין. פסק הדין לא פורסם - ומובא בספר "עדות מומחה" מהדורת 2001 מאת א' בן עזרא בהוצאת "שי" עמ' 475.
- פסילת מומחה וביטול חוות דעתו, יתבצעו גם במצב בו חוות הדעת של מומחה בית המשפט כבר הושלמה והומצאה לצדדים. ראה בעניין זה את פסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 7098/70 אוהד טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית, שופט: א' ריבלין, פורסם במאגר נבו, להלן ציטוט:
6. אכן, הלכה היא כי חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אלא אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין. בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות: לא זו בלבד שמראית פני הצדק נפגעה, אלא שמדובר בהצטברות של פגמים, היורדת לשורשה של חוות הדעת ומצדיקה את פסילת חוות הדעת כולה. במה דברים אמורים? בתצהירו של פרופ' זמורה, שהוגש למומחה המוסכם בניגוד להוראות בית המשפט, מציין הוא כי "במהלך אישפוזו [של המבקש] הוכנס קטטר עורקי לטבורו של הפג... קטטר זה גרם לאיסכמיה (אי-ספיקת דם) של שריר הגלוטאוס (העכוז) ושל קצות האצבעות בכף רגלו השמאלית. מייד [הדגשה הוספה] עם הופעת סימני האיסכמיה (שכן בשל היותו פג קטנטן הוא היה תחת השגחה וטיפול תמידיים) הוצא הקטטר". והנה, בחינת חוות דעת המומחה המוסכם מעלה כי הלה הסתמך באופן ברור על התצהיר האמור. כך, מציין המומחה המוסכם כי "לפי ההצרה [כך במקור] של ד"ר זמורה (רופא בכיר במחלקה באותה תקופה) 'מיד עם הופעת הסימנים האיסכמיים מספר דקות לאחר שנצפה... הוציאו המטפלים את הקטטר' (כפי שציינתי למעלה דפי 'מעקב רפואי' מהתיק לא עמדו לרשותי ולכן אין תיעוד בזמן אמת על לוח הזמנים בעניין זמן הוצאת הקטטר)".
בהמשך דן המומחה המוסכם בשאלה "אם הרופאים הוציאו את הקטטר מיידי [כך במקור, הדגשה הוספה] מדוע לא חל שיפור בזרימת דם לרקמת השריר והאצבעות ברגל?", ובראש פרק אחר - שכותרתו "לפי דיווח ההורה הרופאים לא הוציאו את הקטטר במועד, אולי זה החמיר את המצב" - קובע הוא כי: "אין לי שום נתון שתומכת בתאנה [כך במקור] של ההורים. ונהפכו [כך במקור], יש הצהרה מפורשת של ד"ר זמורה שכן הוציאו את הקטטר מס' דקות אחרי שהסימנים של איסכמיה התפתחו". על-רקע האמור - ובהתחשב בכך שהשאלה אם לא ניתן היה לאבחן את הפגיעות הנטענות ולהוציא את הצנתר "מבעוד מועד", הובאה לפתחו של המומחה המוסכם - דומה שלא ניתן לרפא את הפגם שנפל כתוצאה מהעיון בתצהירו של פרופ' זמורה.
7. גם אם נניח לטובת המשיבה כי התקלה האמורה אירעה בשל טעות משרדית
בתום לב, הרי שמחדלה הנוסף - אי משלוח החומר שהועבר למומחה המוסכם לעיונו של בא-כוח המבקש - גרם לכך שהלה לא יכול היה להתריע בזמן אמת על התקלה. ודוק: בבוא בית המשפט להכריע בבקשת פסילה, מייחס הוא משקל רב לעיתוי הגשת הבקשה. אכן, "הנטייה של בית המשפט לפסול מומחה מטעמו פוחתת במקום שבו המומחה נתן כבר את חוות דעתו, וכאשר תוכנה של חוות הדעת עשוי לכאורה להשפיע על שיקוליו של מבקש הפסילה" (רע"א 6234/09 חיות נ'
הדר חברה לביטוח ([פורסם בנבו], 17.11.09)). ואולם, במקרה דנן, מחדלה של המשיבה הוא שגרם לכך שלא ניתן היה להתריע על הפגם קודם לכן, שהרי הוא נתגלה רק לאחר שהמומחה נתן כבר את חוות דעתו, ופירט במסגרתה את המסמכים שעמדו לרשותו. על זאת יש להוסיף את הפגם עליו עמד בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה הנוספת - לאמור: העובדה שהמשיבה לא הודיעה לבית המשפט ולמבקש על כך שהמומחה המוסכם נתן בעבר חוות דעת בתיק אחר מטעמה. בפגם זה כשלעצמו אין כדי לפסול את חוות דעת המומחה, אולם בנסיבות המקרה דנן, מצטרף הוא אל שאר הליקויים שפורטו.
אשר על כן הערעור מתקבל. המשיבה תשא בהוצאות המבקש ובשכר טירחת עורך-דינו בסך 10,000 ש"ח.
כמומחה צד לדיון, שהשתתף בבדיקת מומחה בית המשפט - מהנדס ידוע וותיק, אשר לפני 45 שנה שימש מרצה שלי בטכניון - הוא גילה יחס לבבי עולה על גדותיו ובא לידי ביטוי בשפת גופו והבעות פניו - כלפי המומחה הנגדי, המהנדס ר"ג.
זאת ועוד, מומחה בית המשפט אף התנצל על כך, ותלה התנהגות זו בעבר מקצועי משותף לשניהם.
על-מנת שלא להיאלץ להמליץ על פסילתו, הערתי למומחה בית המשפט שיואיל לכבוש את יצרו ולהתנהג ללא פניות לפחות מהשפה ולחוץ, וכך היה.
הדברים מובאים על-מנת להזהיר את מומחי בית המשפט, לפקוח את עיניהם של מומחי הצדדים, ולהבהיר את זכויותיהם של צדדים לדיון ובאי-כוחם.
