הזכוכית המגדלת של כלב השמירה

"שלום אנחנו תיק תקשורת. עכשיו, כשמתברר שענת קם היא לא מרגלת ולא מסוכנת לבטחון המדינה, אלא חיילת שמסרה שלא כדין מידע סודי לעיתונאי, הגיע הזמן לשאלות הקשות: האם אנחנו העיתונאים נפלנו קרבן לספין מושחת של הפרקליטות שמכרה לנו סיפור הדלפה בעטיפה של פרשת בגידה מזעזעת? ואם כן, האם עכשיו לא צריכה העיתונות כולה להגן על ענת קם?" (עמנואל רוזן, "תיק תקשורת", 10.2.11).

התוכנית "תיק תקשורת" מתהדרת בכותרת המשנה שלה בטקסט: "כבר יותר מ-17 שנים ש'תיק תקשורת' מתפקדת ככלב השמירה של הדמוקרטיה, ובודקת בזכוכית מגדלת את זירת התקשורת בישראל".

הבה ניקח לדוגמה את הפתיח הנ"ל של עמנואל רוזן ונבדוק אם יש לנו כאן ביקורת הוגנת על התקשורת, או אפילו סתם ציון עובדה שהיא אמת, או שאולי אולי יש לנו פה אמירה שקרית מקוממת, המהווה צידוד בתקשורת רעה ומעוותת שמקומה יכירנה רק במדינה המתחפשת למדינה דמוקרטית. בתוך כך נכיר לעומק את "הכלב" הזה של "הדמוקרטיה", את טיבה של "הזכוכית המגדלת" ואת "זירת התקשורת".

מר רוזן פותח בקביעת עובדה: "...עכשיו, כשמתברר שענת קם היא לא מרגלת ולא מסוכנת לבטחון המדינה, אלא חיילת שמסרה שלא כדין מידע סודי לעיתונאי..." - מעיון פשוט בכתב האישום המתוקן (לאחר הסדר טיעון), מתברר שענת קם עצמה הודתה ב"ריגול חמור (איסוף ואחזקת ידיעה סודית) - עבירה על סעיף 113/ג' רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק")". זהו הסעיף הראשון בהוראות החיקוק לפיהן הואשמה ענת קם וכאמור הודתה בו. מדוע החליט עמנואל רוזן להודיע לאומה באמצעות כלי תקשורת ממלכתי מידע שקרי?

בתוך כך בוחר עמנואל רוזן להשתלח בפרקליטות ("ספין מושחת") וזו כבר חוצפה! שיתקרבן ככל שיחפוץ, אבל מה עשתה הפרקליטות? הלא לא הייתה אפילו סיבה נראית לעין לכרות הסדר טיעון עם המרגלת הבוגדת הזו, והפרקליטות הלכה לקראתה לפנים משורת הדין. להקל עליה. בפירוש.

אם "הזכוכית המגדלת" מצליחה להפוך מרגלת ללא-מרגלת, מה טיבה? מה הטעם להשתמש בה? הלא היא אינה מגדילה ולא מקטינה אלא מֵהַפֶּכֶת! היא בפירוש עושה חיוב משלילה. אמת לשקר! או שמא עיני "הכלב" הן המעוּוָתוֹת? כך או כך התוצאה הפוכה לאמת, וצריך להחליף מיד גם את "הכלב" וגם את "הזכוכית המגדלת", ולהתחיל לבדוק את כל "זירת התקשורת" אולי עמנואל רוזן משקף נאמנה את הזירה החולנית הזאת.