געגועיי לשלטון קדימה

הובלת עם ישראל במדבר והוצאתו מעבדות לחירות הייתה תיק קשה על גב משה רבינו. לא הפסיקו לקטר. מבחינתם, העבדות, כמה שהייתה מעיקה, היוותה סוג של יציבות נסבלת. המסע המתיש בסיני אל הבלתי נודע התסיס רבים מהם. האוכל לא היה טעים, בעיקר משום חוסר הגיוון. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם. את הקישואים ואת האבטיחים ואת הבצלים והשומים, ועתה נפשנו יבשה" [במדבר י"א]. שכחו או התעלמו מהחיים כעבדים.

נדמה לי שאילו הייתי אחד המונהגים של משה רבינו אל החופש, גם אני הייתי מקטר. כמו הקוטרים מ"דור המדבר", גם אני זוכר בגעגועים את הקדנציה של קדימה בשלטון. קשה לי עם הכותרות על מחירי הדלק הגבוהים, הלחם והמים. לא מעניין אותי שכותרות דומות בהבדלי ניואנסים, קוראים גם אזרחים במדינות אחרות. אני מתגעגע לכותרות הצורבות של ממשלת אולמרט-לבני.

איפה הימים בהם צרכני התקשורת בישראל הולעטו בכוכבי הקדנציה של קדימה. קדימה... פוליטיקה אחרת... ראשונטורס... טלנסקי... זוכרים? איפה הימים בהם לראשונה בהיסטוריה הדמוקרטית עבריין-מין מורשע חוזר לממשלת גנבי המנדטים, מיד אחרי שסיים לרצות את עונשו?

כשאני רואה את אהוד ברק בביטחון, אני מתגעגע לשפם הבליסטי של עמיר פרץ; לימים רוויי האדרנלין שאפילו חולי אלצהיימר זוכרים: מאות אלפים שנטשו את בתיהם מאימת הטילים של נסראללה; להחלטה 1701; לדוח וינוגרד; ליחסים העכורים בין שר הביטחון לראש הממשלה, שהטריף את חוקרי המשטרה עם המשחקים שלו. והרמטכ"ל היהיר שנכשל כישלון חלוץ...

לא שכחנו את ימי האקשן בהם נחתו באמצע הסלון של תושבי הדרום טילי קסאמים-שמאסמים. נכון, גם היום חובבי האקשן שומעים על קסאמים, אבל התדירות, אחים... התדירות של ימי טרום "עופרת יצוקה", הפכו את החיים של תושבי הדרום לעוצמתיים. כתושב מרכז הארץ, הסתפקתי בתמונות המרגשות שהעבירה הטלוויזיה. הוכח כי נביאי השקט מקדימה, שעקרו אלפי יהודים, סידרו לנו "אחו-שרמוטה" של אקשן.

לבי, לבי על נתניהו שאילוץ פוליטי גרם לו להפקיד את אוצר המדינה בידיים של הפילוסוף יובל שטייניץ. אני בטוח שהוא מתאמץ לדכא קנאה באולמרט בגין הזכות שנפלה בחלקו לעבוד עם העילוי הכלכלי אברהם הירשזון. אולמרט? הירשזון? מעטפות? וואוו! תודו שזה חזק! אלמלא נאמנותו לקדימה, ואולי עוד כמה סיבות, ביבי (ואנחנו) היה יכול לקבל קצת מהכישרון הנדיר של הירשזון.

מרגיז אותי לקרוא בעיתונים שמחירי הלחם האחיד ומצרכי היסוד עלו. אני לא מוכן לקבל את התירוץ שזה קשור למחירי הגלם בעולם. מדובר בתירוץ חלול שחייבים לדחות בשאט-נפש, שאם לא כן, נתניהו יתחמק מהאחריות האישית שלו לעובדה שאין גשם. אני לא יודע מי זה שמפיץ את הידיעות השקריות על "מדינה במצב כלכלי טוב".

כנראה שהשקרים על מצבה הכלכלי של המדינה, הם שהכשילו את העיתונאי סבר פלוצקר שכתב: "עבור מדינה בם 7.5 מיליון תושבים, בת 62 בסה"כ, החברות המלאה ב-oecd היא אקט בעל משמעות לאומית ובינלאומית עמוקה. לא בכלכלה מדובר, בהיסטוריה. כן ברגע היסטורי. זולת השלום, זו פסגת ההגשמה של חזון הרצל. יום גדול לישראל" (ידיעות אחרונות, 10.5.10).

האכזריות של נתניהו כלפי החלשים מחברת חשמל, עובדי הנמלים ומקורות, מחזקת את התחושה שהוא לא רוצה להיבחר. אילו רצה בקדנציה נוספת, קרוב לוודאי שהיה נוקט יותר חמלה כלפיהם. אני אוהב ומעריך את החמלה של היריבים הפוליטיים של נתניהו, שהוכיחו שבהבל פה ניתן לשפר חייהם של מיליונים. גם הכותרת על "40 מיליארד מינוס בקופה" שקידמה את נתניהו ושטייניץ בכניסתם לשלטון, חסרה לנו.

אני גם לא אוהב את הניסיון של כמה טיפוסים מניפולטיביים (כמוני) שטוענים שהתקשורת מפיצה שקרים ומסיתה נגד נתניהו בגלל איבה ישנה. זה לא חדש. מאיר שטרית אמר את זה בסוף הקדנציה הראשונה של ביבי. זה אותו מאיר שטרית שאמר ליוסי ורטר: "קדימה היא היום המפלגה הכי מושחתת מבין המפלגות הגדולות" (הארץ, 24.12.10). כאילו שלא ידענו.

לסיכום, אחים יקרים, יש לנו אלטרנטיבה. ציפי לבני. כמו שהיא הצליחה לכופף את אהרן ברק, והכניסה על אפו ועל חמתו את פרופסור רות גביזון לבית המשפט העליון (מה, לא?!?), ככה היא תמלא את אסמינו בר, את הכינרת במים, ואת כיסנו בכסף...