הכרעה גורלית

איזו חגיגה. כבר כמעט חודש מפרשנים הפרשנים את תוכניתו של ראש הממשלה לטרנספר את תושבי גוש קטיף מבתיהם ולפנינו עוד כמה ימים עד לקיום המשאל בנושא.

על שכמם ומצפונם של כמאתים אלף איש ואשה אשר התפקדו לליכוד עד התאריך הקובע, הוטלה המשימה להכריע בעד או נגד תוכניתו של ראש הממשלה.

'הכרעה גורלית' אומרים כולם. הכרעה גורלית אומרים המיועדים להיעקר מבתיהם. הכרעה גורלית אומרים תושבי יהודה ושומרון המבינים כי גוש קטיף הנו רק צעד נוסף בתהליך ההתקפלות של מדינת ישראל וכי כל אחד מהם, מתושבי יהודה ושומרון, עלול להיעקר מביתו בצעד הבא של ההתקפלות.

אגב, לא שמענו כלום מאנשי רמת הגולן בעניין זה; הם כנראה חושבים שדינם יהיה שונה מדין מתיישבי יש"ע.

ואולי הם דיברו ורק אנחנו לא שמענו. אולי.

ההכרעה היא של מתפקדי הליכוד כאמור, והגורל הוא לכאורה גורלם של תושבי גוש קטיף; רבים יאמרו שהגורל הוא גורלה של כל ההתיישבות בארץ ישראל ולא רק של הישובים ביש"ע, ולענ"ד הם צודקים, אבל חלקית בלבד. מאד מאד חלקית.

צר מאד לקבוע כי במשאל המתוכנן אין שום הכרעה בגורלו של גוש קטיף וגם לא של ההתיישבות כולה, בכל ארץ ישראל. בעניין זה ההכרעה נפלה מזמן וככל שזה תלוי בראש הממשלה ובפוליטיקאים בכלל, מדינת ישראל חיה על זמן שאול. בנס. אנחנו חיים כאן רק מפני שכך רוצה הבורא יתברך, הטורח כל הזמן להגן עלינו מפני השטויות הנוראות של מנהיגינו.

ולאחר ש-כצפוי יש לומר, הרי כתבנו על כך ברשימה לפרשת ויקרא - בכירי השרים הודיעו כולם על תמיכה בראש הממשלה, מסתבר שהמשאל המתוכנן אינו אלא הצגה שנועדה לחזק את מעמדו של ראש הממשלה.

ובכל זאת הכרעה גורלית

עולה מכאן שגורליות ההכרעה מתייחסת לגורלו האישי של מר שרון ואולי גם לגורלם של עוד כמה פוליטיקאים מאלה הסובבים אותו. אבל זה רק הקצף שעל פני המים, כי אכן יש כאן הכרעה גורלית. מאד מאד גורלית.

אינני חבר בליכוד או במפלגה כלשהי אבל אילו הייתי, הייתי מסרב להשתתף במשאל הזה ומכריז על כך בקול גדול.

את המשאל דחו בכמה ימים כדי שלא יתנגש עם משחק הכדורסל, מהלך המלמד עד כמה העניין חשוב וגורלי. כך יוצא שהמשאל נערך בימים החמישי והשישי לשבוע הרביעי של ספירת העומר במקום בימים השני והשלישי לאותו שבוע. לאחר שהסברנו ברשימה הקודמת את משמעות עריכת המשאל בתאריך המקורי, באה הדחיה וחידדה את המסר הרבה יותר כדלהלן:

אבל קודם ננסה להסביר את גורליות ההכרעה ומדוע אי השתתפות במשאל הנה ההכרעה הנכונה.

לכל יהודי יש חלק בארץ בלי קשר לשאלה היכן הוא מתגורר בזמן נתון זה או אחר (הרי על כך מבוסס חוק השבות, לא?). יתרה מזאת, ארץ ישראל שייכת לכל יהודי מאז היהודי הראשון ועד סוף כל הדורות. ושוב, בלי קשר לשאלה היכן הוא חי או מת ונקבר. ולהבדיל, גם בלי קשר לשאלה היכן יוולד אותו יהודי עתידי. אז מי הסמיך את המתפקדים להכריע בעניין זה בשם כל ישראל?

אילו היתה לי זכות הצבעה במשאל המתוכנן, הייתי מכריז: לא, תודה! להצביע בעד הינתקות, כלומר נגד הקב"ה ח"ו, לא יעלה על הדעת; ולהצביע נגד, כלומר בעד הקב"ה - שיגעון הגדלות שלי אינו מגיע למימדים שאחשוב כי הקב"ה זקוק לאישור ממני על כך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

אבל גורליות המשאל אינה מתמצה בכך; המשאל הנו גורלי לעצם הרעיון של אחדות ישראל, באשר מיעוט קטן ואקראי אמור להכריע עבור כלל ישראל בעניין עקרוני כל כך. ועוד קודם לכן, הוא גורלי לרעיון הערבות ההדדית בין כל היהודים.

הוד שבנצח, יסוד שבנצח

המועד החדש של המשאל נקבע ליום י"א באייר, היום החמישי בשבוע של הנצח בספירת העומר, ומסתיים ביום הששי לאותו שבוע. הספירה החמישית הנה ספירת ההוד והשישית - יסוד.

ככלל ניתן לומר כי בהצבת הספירות/מדות מלמעלה למטה, כל הגבוה יותר קשה יותר לאבחנה בין טוב לרע. לדוגמא, ספירת/מדת החסד הנה חיובית ביותר ולעתים קרובות קשה להצביע על שלילה הגלומה במעשה של חסד אף שבהחלט יתכן שתהיה. וגם ההפך נכון. ככל שהמדה נמוכה יותר במדרג - קל יותר לזהות את כיוונה.

'הוד' זה מלשון הודאה; 'מודה אני לפניך' הן מלותיו הראשונות של כל יהודי בהקיצו משנת הלילה ועניינה הוא ביטחון מוחלט בבורא יתברך; ביטחון מן הזן הסביל. כזכור מן הרשימה הקודמת, מדת ה-'נצח' עניינה חתירה למצחון בכל מחיר; חתירה כזאת מבטאת ביטחון מוחלט בנצח ישראל והביטחון הוא מן הזן הפעיל.

השילוב 'הוד שבנצח' עניינו הודאה במלכות ה' בעולם והמשך חתירה לניצחון גם אם וכאשר זה נראה חסר סיכוי.

המשאל מסתיים בשעות הלילה כאשר מאירה כבר ספירת היסוד שבנצח. יסוד עניינו הגשמת הברית שבינינו ובין ה' וגם הברית שבינינו ובין הארץ שה' נתן לנו. יסוד שבנצח זה חתירה להגשמת הברית מתוך ביטחון מוחלט כי נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם, (שמואל א, ט"ו, כ"ט).

מכאן שהרעיון המכונה תוכנית הינתקות מלמד על:

פגם בביטחון באלוקי ישראל אשר רק מכוחו אנחנו חיים ונמשיך לחיות לנצח בארץ ישראל ובכלל.

פגם באמונה בנצח ישראל שפירושו הטלת ספק בנצחיות הקיום היהודי בכלל ובארץ ישראל בפרט.

פגם באחדות ישראל שעל כן מבחינים ומפלים בין יהודי החי בארץ לזה שעדיין חי במקום אחר.

פגם באהבת ישראל שממנו נובע הרעיון לעקור את יהודי גוש קטיף מבתיהם.

והכל ביחד - פגם בברית שבינינו לבין אלוקינו ובברית שבינינו לבין ארצנו.

והקשר לפרשת השבוע

ועדיין לא אמרנו מלה על פרשת השבוע, שתי פרשות ליתר דיוק, 'תזריע' ו-'מצורע'. ומה הקשר שלהן לענייננו?

(ויקרא יב, ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: [ג] וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:

(אור החיים): (...) ירמוז הכתוב על כנסת ישראל אשר מצינו שנקראת אשה בדברי הנביאים דכתיב (ישעי' נד) כי בועליך עושיך, וכתיב (שם) ואשת נעורים, וכתיב (הושע ג) וארשתיך לי וגו', (ישעי' נ) איזה ספר כריתות וגו', ועליה אומר הכתוב אשה כי תזריע פירוש הזרעת מצות ומעשים טובים.

היחס בינינו לבין ה' אלוקינו משול ליחס שבין אשה לבעלה, והתעלמותנו ממנו, משולה לבגידה ח"ו. הוא אשר אמרנו, פגם בברית שבינינו לבין אלוקינו.

היחס בינינו לבין ארצנו משול ליחס שבין איש לאשתו (ישעי' סב). ויתור שלנו על חלק כלשהו מן הארץ, משול לבגידת הבעל באשתו. הוא אשר אמרנו, פגם בברית שבינינו לבין ארצנו.

(ויקרא יד, ב) זאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל- הַכּהֵן: [ג] וְיָצָא הַכּהֵן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת מִן-הַצָּרוּעַ:

נגע צרעת הנו תוצאה של פגם חמור באהבת ישראל ובאחדות ישראל, על כן מרחיקים את הנגוע מן המחנה במהלך שנועד לתקן את הפגם שגרם. הכהן הוא איש החסד, אהבת ישראל ללא גבולות ועל כן בכוחו לרפא את הצרוע מצרעתו.

וזה מה שאנחנו זקוקים לו היום. לא הינתקות תעזור לנו ולא מחיאות כפיים מאמריקה או מאירופה יעזרו לנו. אהבת ישראל ללא גבולות - זה מה שיעזור. בכך נרפא את כל החוליים של החברה המתפוררת שלנו ונשוב להיות 'אור לגוים'.

ואז סוף סוף יהיה רק טוב ליהודים.