|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
גם השר אטיאס יוצא נגד הריכוזיות - הפעם בנדל"ן
|
בעקבות שר התקשורת והממונה על הגבלים עסקיים, החל גם שר השיכון לבדוק אמצעים למניעת אחזקת מגרשים רבים בידי בעלי הון ● זה לא דחוף, כי החוק המאפשר למכור קרקעות המדינה ממילא "תקוע", וכך גם קרקעות קק"ל
|
שר השיכון ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל, אריאל אטיאס. החל גם הוא לפעול נגד הריכוזיות במשק. לא רק ח"כים מתארגנים להגשת הצעות חוק בעניין זה, ולא רק הממונה על הגבלים עסקיים פועלת בעניין. עכשיו מצטרפים גם שר השיכון ומינהל מקרקעי ישראל למגמה הגוברת, לנסות ולהשתלט על קרקעות המדינה. החוק החדש, ההופך את מינהל מקרקעי ישראל לרשות מקרקעין, מתיר לה, לראשונה בישראל, למכור את קרקעות המדינה וקק"ל, ולא רק להחכירן כמקובל זה 50 שנה. ברגע שמגרשים לדירות, לווילות, למגדלי משרדים או למרכזים מסחריים מוצעות למכירה, כלומר להעברה מוחלטת של הבעלות, גובר הפיתוי לקנותן. המינהל ימכור את המגרשים במכרזים, לכל המרבה במחיר. אין ספק, שטייקונים ובעלי הון יוכלו, יותר מאחרים, להציע מחירים גבוהים ולקנות את המגרשים בזה אחר זה, בייחוד בערים הגדולות. אם ישתלט איל הון על מתחם מסוים, הוא יוכל - כך חוששים - להכתיב מחירים של הדירות או השטחים המסחריים שיבנו עליו. זה יביא להתייקרויות ולפגיעה ברווחה הכלכלית של הציבור הרחב. באחרונה גוברת הפעילות הציבורית והממשלתית נגד השתלטות טייקונים. לא רק בפרסומים בציבור ובדעת הקהל, אלא גם בפעילות של ממש. שר התקשורת משה כחלון, למשל, פועל להגברת התחרות ומוציא רשיונות למתחרים נוספים בענף הטלפון הסלולרי. הממונה על הגבלים עסקיים, עו"ד רונית קן, פעלה בשבועות האחרונים בתקיפות נגד העסקה, שבה רוכשת חברת מליסרון של האחים עופר את חברת בריטיש-ישראל, וכך יוצרת סכנת מונופול בענף המרכזים המסחריים. מינהל מקרקעי ישראל פועל זה שנים: כשהוא מוציא מכרזים למכירת מגרשים בעיר אחת, הוא קובע לעיתים קרובות שכל מתמודד יוכל לרכוש רק מגרש אחד. |
|
האם התקנת התקנות בעניין זה דחופה? לא, משתי סיבות:
|
| ▪ ▪ ▪ |
- חוק רשות המקרקעין אומנם נחקק, אך לא הופעל למעשה, בשל סכסוך העבודה הנמשך ונמשך בין הנהלת המינהל לבין ועד העובדים. לכן, עד היום לא החלו למכור קרקעות, ונמשך הנוהג הוותיק של החכרתן. כמובן, שיש להתכונן ליום יבוא.
- קרקעות קק"ל, המנוהלות בידי המינהל ומהוות חלק ניכר מהמגרשים שאילי ההון מעוניינים בהן, עדיין אינן נכללות במסגרת החוק החדש. זאת, בשל צו המניעה שהוציא בית המשפט המחוזי בירושלים לפני שנה וחצי, שהוא עדיין בתוקף.
|
|
עתה, הולך המינהל בעקבות המגמה הכללית. הוא מבקש להוציא תקנות שיגבילו מכירת קרקע ממשלתית לאילי הון בודדים. מכיוון שמדובר בנושא חדש, טוב עושה המינהל שהוא פונה לציבור ומבקש הצעות. הממונה על ההגבלים רונית קן קבעה תקדים חשוב, כאשר הורתה לחברות מליסרון ובריטיש-ישראל למכור שלושה קניונים, כתנאי לאישור המיזוג ביניהן. בכך רמזה לטייקונים – עד כאן! אחרי תקדים זה, יוכל המינהל להמשיך ולהורות לאילי הון ולמשקיעים גדולים למכור מגרשים שקנו אם הם יוצרים סכנת מונופול והשתלטות על קרקעות המדינה. התקנות בעניין זה יותקנו על-ידי שרי האוצר והשיכון במשותף, בתוקף חוק רשות המקרקעין החדש. אלא שנוסח החוק סתומה ומעורפלת. לא ברור מהו האחוז ה"אסור", לא ברור איך תהיה חלוקת האיזורים, וגם קשה לדעת מה אפשר יהיה לעשות נגד אילי ההון. לכן, מבקשים הצעות מהציבור – וטוב שכך.
|
|
| תאריך:
|
23/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
23/02/2011
|
|
אלעזר לוין
|
|
גם השר אטיאס יוצא נגד הריכוזיות - הפעם בנדל"ן
|
|
מאמר זה בחלקו כתבתי בראשית הסתיו, כאשר ביקרתי בכפר ליפתא יחד עם קבוצת חברים שעלינו לירושלים למשמרת מחאה בשייח' ג'ראח. הקדמנו לצאת מתל אביב כדי לבקר במה שהוכרז באמצע שנות השמונים כשמורת טבע, אבל עד תחילת פברואר 1948 היה זה כפר פלשתיני גדול, שמספר תושביו לפי נתוני המנדט הבריטי היה 2,720 נפש.
|
|
|
|
|
מדי שנה, בתאריך 25 בפברואר, מקיים השמאל הקיצוני לגרורותיו יום מחאה על איסור כניסת פלשתינים לרחוב השוהדא בחברון. האמת נעדרת מהפרסומים בנושא. ארגוני שמאל אלו, הממומנים על-ידי מדינות זרות, לועגים על הצידוק הביטחוני בסגירת הרחוב לתנועה פלשתינית. לשיטתם, זה "תירוץ" לא קביל. בחודש אפריל בשנת 2003 רץ פלשתיני לעבר זוג יהודים שהלכו בכיכר גרוס ברחוב המדובר והתפוצץ על-מנת לרצוח אותם. מזימתו הצליחה, הזוג נרצח. היו להם שמות - גדי ודינה לוי הי"ד. בשום פרסום לא מוזכרים בני הזוג הללו.
|
|
|
|
|
ביקרתי בעשור האחרון מספר פעמים בקהיר. נשביתי בקסמיה של ארץ הנילוס מאז ביקורי הראשון שם בשנת 1994, אז הכרתי את ידידי מוניר מחמוד, מדריך התיירים הישראליים בקהיר שרבים מכירים ומוקירים. קשריי במצרים התרחבו בשנים 2000-1997, שבהן פעלה "אגודת השלום של קהיר" בראשות האינטלקטואל לוטפי אל חולי ז"ל. עמיתי המחזאי מוטי אוורבוך ואני היינו מיוזמי הקשר עמם, במסגרת "שלום עכשיו", ונפגשנו גם עם הנשיא חוסני מובארק ושר החוץ עמרו מוסא, ד"ר עבדאל מונעם סעיד, איש הצללים עומר סולימאן, ואנשי אופוזיציה מקבוצות שונות.
|
|
|
|
|
ביולי 2000 (בקמפ-דייוויד), המציאות הכריעה: כל מי שתמך בהסכם אוסלו, נמצא בצד של הטועים! יוסי שריד הוא אחד הרהוטים שבין מנהיגי הטועים. כמי שאוהב את השפה העברית ונהנה מכישרון התנסחות, אני לא מחמיץ אף מאמר שלו. גם את תגובות קוראיו. אחד הטוקבקיסטים הגדיר אותו במילים: "כישרון כתיבה = מאה! - הבנת המציאות = אפס!" על זה הייתי מוסיף: אגו שתלטן שמתעמר בו.
|
|
|
|
|
מצבה של ישראל במערכת הבינלאומית הולך ומידרדר, כאשר האופן שבו הטילה ארה"ב את הווטו על הגינוי נגד ההתנחלויות מעיד יותר על ההידרדרות הזאת, אפילו מהבידוד הבינלאומי החמור שבו ישראל נמצאת. ארה"ב הייתה היחידה במועצת הביטחון שהתנגדה להחלטה נגד ההתנחלויות, כאשר 14 החברות האחרות במועצת הביטחון, שכוללות גם ידידות של ישראל כמו גרמניה, צרפת, ובריטניה, תמכו בהודעת הגינוי. המיוחד בווטו הזה שהטילה ארה"ב הוא, שבניגוד להטלות הווטו לטובת ישראל, שהוצגו לפחות כלפי חוץ כאמונה אמיתית של הממשל בצורך להגן על ישראל, הפעם הממשל לא הסתיר שהווטו נוגד את תפישת העולם שלו, ושיש התלבטות אמיתית האם להטיל וטו. העובדה שהממשל האמריקני נדחק לפינה ונאלץ לתמוך בעקיפין בהתנחלויות במקביל לכך שהוא מגנה אותן בחריפות, מסמלת שחיקה חריפה ומסוכנת ביחסים שלנו עם המדינה היחידה שמוכנה עדיין להגן עלינו. אם המנהיגים שלנו לא יתעשתו מהר, וימצאו דרכים לחדש את המשא-ומתן מול הפלשתינים, כשבמקביל הם מצניעים את הבנייה בהתנחלויות, אנו עלולים למצוא את עצמנו בקרוב במצב שבו ארה"ב תהיה מוכנה לוותר על הידידות איתנו, ותצביע נגדנו באו"ם בהתאם למצפונה.
|
|
|
|
|
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
