מה מסתתר ברחוב השוהדא?

מדי שנה, בתאריך 25 בפברואר, מקיים השמאל הקיצוני לגרורותיו יום מחאה על איסור כניסת פלשתינים לרחוב השוהדא בחברון. האמת נעדרת מהפרסומים בנושא. ארגוני שמאל אלו, הממומנים על-ידי מדינות זרות, לועגים על הצידוק הביטחוני בסגירת הרחוב לתנועה פלשתינית. לשיטתם, זה "תירוץ" לא קביל. בחודש אפריל בשנת 2003 רץ פלשתיני לעבר זוג יהודים שהלכו בכיכר גרוס ברחוב המדובר והתפוצץ על-מנת לרצוח אותם. מזימתו הצליחה, הזוג נרצח. היו להם שמות - גדי ודינה לוי הי"ד. בשום פרסום לא מוזכרים בני הזוג הללו.

קורא יקר, האם אתה זקוק להסבר לגבי הצידוק הביטחוני? אשמח להסביר ולהרחיב לכל המעוניין. כאשר שירתי שם כחייל, נזרקו שני מטעני צינור על אחד החיילים שהיה בעמדה בקצה הרחוב הזה (הוא לא נפגע) בעודי עומד במרחק של 200 מטרים משם. גם העובדה הפעוטה הזו, יחד עם ארועי טרור נוספים, לא נזכרת בפרסומים.

במסגרת הקמפיין מציגים אנשי השמאל את היהודים המתגוררים בחברון כמיוחסים הזוכים לעבור בשטחי העיר האסורים לאחרים. האמת היא שיהודי חברון מורשים לנוע באחוז אחד בלבד מכלל שטחי העיר. גם באחוז זה הם נתונים לסכנת מוות, כמו התינוקת שלהבת פס הי"ד שנרצחה על-ידי צלף פלשתיני בעודה בזרועות אביה.

בנות יהודיות הוטרדו מינית על-ידי צעירים מוסלמים במשך זמן רב כאשר הייתה תנועה משותפת ברחוב המדובר. אני בטוח שחברי הארגונים המוחים טוענים שהם בעד זכויות הנשים - מדוע, אם כן, בוחרים המה שלא לספר לציבור עובדה זו?

ראוי להזכיר כי כל המקרים הללו הם לא תוצאה של ה'כיבוש', אותו אנשי הארגונים רואים כשורש הרע בעולם. נרענן את זכרוננו בכמה עובדות: הטרור הערבי החל שנים רבות לפני הקמת המדינה. במקרה, בחברון עצמה בוצע טבח ביהודים בשנת תרפ"ט. עשרות רבות של יהודים נרצחו ונאנסו. ערביי חברון פחדו מנקמה במלחמת ששת הימים אבל מדינת ישראל לא עשתה להם שום דבר, ואפילו את הרכוש היהודי לא תבעה בחזרה. החנויות שברחוב השוהדא הן רכוש יהודי לכל דבר ועניין. ישנן תעודות רשמיות המעידות על כך. רק שקרן יכחיש זאת. חאג' אל אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים בתקופה שקדמה להקמת המדינה, היה חבר טוב של היטלר ופרסם בריש גלי שה"פתרון הסופי" הוא הפתרון המועדף עליו גם בארץ ישראל. תירוץ ה"כיבוש" חי רק בדמיון של השמאל התלוש.

שוב הוכח שארגוני השמאל, ביניהם "יש דין" ודומיו, משקרים לציבור. אין חוק האוסר על שקרים, יש רק מוסר. מסתבר שריחו הבאוש של מטבע האירו פוגם בתכונה נחוצה זו.