התחנה המרכזית החדשה בתל אביב שובקת, סוף-סוף, חיים. 44 שנים, מאז שהגיחה לאוויר העולם, נדרשו לעיריית תל אביב כדי להגיע למסקנה הנחרצת שהמדובר במפגע סביבתי שיש לפנותו.
גם כך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. אלא שעל הפגע הרע הזה נאלצים לשלם ביוקר לא רק דיירי הסביבה, שחייהם הפכו זה מכבר לגיהנום ושערך-דירותיהם ירד לשפל המדרגה, אלא גם יותר מאלף בעלי עסקים, שרכשו חנויות במרכז הקניות שבמתחם התחנה ושבדיעבד התחוור להם כי שמו את כספם על קרן הצבי.
מאז שהוקמה, בשנת 1967, נודעה התחנה ככישלון קולוסאלי. כל שנות קיומה היא הייתה בבחינת המת-החי. הבעלים השונים שרכשו אותה מיהרו לנטוש אותה כמו עכברים מספינה טובעת. הראשון שבהם היה אריה פילץ, מראשוני הקבלנים של תל אביב. כמוהו נהג גם יורשו, שמואל פלאטו-שרון. שניהם לא הצליחו להרים את הפרויקט אל-על ולהתמודד עם מפלצת הבטון כפוית הטובה.
התקווה הגדולה הסתמנה עם הופעתו של הקבלן
מרדכי יונה. הכל האמינו שיהיה זה הוא שיצליח להרים, סוף-סוף, את הכפפה. היה זה הוא שהשתחצן להפוך אותה ל"גדולה ולמוצלחת ביותר במזרח התיכון". ואכן, פרויקט התחנה הועבר לידיו בתופים ובמחולות ועם אין-ספור הצהרות חגיגיות, שהלהיבו וששיכרו את חושיהם של כולם. אלא שבסופו של דבר יצא המרצע מן השק, כשהוחוור לעין כל כי הייתה זו תקוות-שווא. השקר הגדול נחשף בד-בבד עם קריסת חברת "חפציבה" של יונה, והסיפור הרי כבר הפך לנחלת ההיסטוריה וההיסטריה.
תקוות שווא פרויקט התחנה המרכזית החדשה, שגווע עוד בטרם נולד, לא הצליח, אפוא, להתאושש גם בידיו של "הגואל הגדול", שידע להבטיח הרים וגבעות על "תחנה גדולה ומוצלחת, עם פרנסה למאות משפחות-נהגים, בצד חנויות לתפארת, שסביבן יוקמו מרכזי בידור ושעשועים ושאמורים למשוך למקום המונים".
בדיעבד הסתבר כי היו אלה רק חלומות באספמיה, שהרי דבר וחצי דבר מההבטחות הגרנדיוזיות לא התגשם, מלבד, אולי, תחנות-אוטובוסים שוממות ומספר חנויות צולעות, שבעליהן ביקשו, מהר מאוד, להעביר ידיים למי שרק חפץ, ובכל מחיר.
אלא שהתוצאות היו שונות בתכלית. מי שהצליח לברוח, במועד, כל עוד נפשו בו, זכה מן ההפקר, אפילו עם הפסד כספי כלשהו. השאר, והם הרוב הגדול, נאלצו לבלוע את הצפרדע ובה בשעה להיזהר שלא להיחנק עימה.
אותם מרי-גורל, רובם תושבי חוץ, מצאו עצמם עשוקים, אם בעטיים של בעלי התחנה, שדרשו מהם כספים על כספים לניהול הפרויקט, ואם על-ידי עיריית תל אביב, שתבעה את אתנן המיסים על ניהול העסקים, גם אם עדיין לא נפתחו. בעלי החנויות המתוסכלים והנואשים נאלצו לשכור לעצמם שירותי עריכת-דין כדי להתמודד עם רוע הגזירה, ובעצם הימים האלה החליט ארגון בעלי העסקים להגיש תביעת פיצויים נגד העירייה, גופי התכנון והתחנה המרכזית, שהיום היא בבעלות חדשה של החברה לבניין ונכסים, חברת נצב"א וחברת אמד נכסי נדל"ן.
פינוי התחנה, הבנויה על כ-44 דונם, והכוללת שטח בנוי של 230 אלף מ"ר במפלסים שונים, צפוי לאפשר את פיתוח השטח, הקמת מבני-ציבור ופרויקט-מגורים. אז שלום, ולא להתראות, לכר הפורה להתפתחות ולצמיחה של בעיות חברתיות, של ריכוזי הומלסים, מהגרי-עבודה, מסתננים, עסקים פיראטיים וזנות.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
