צניעות במקום יהירות ושחצנות

שר הביטחון מצוטט כמי שאמר בתוכנית רדיו את הדברים הבאים: "מי שהגיע הנה למדינת ישראל כדי להקים פה את ביתו הלאומי אחרי 2,000 שנה, צריך לדעת לעמוד גם במבחנים. מי שרוצה שקט מוחלט - יש עכשיו את פינלנד ואת מערב אירופה ושיילך לשם. צריך להיות מפוקחים ולדעת להרתיע ולפעול". תודה מקרב לב לשר הביטחון על המלצתו. טוב שיש עתה גם "ברק-טורס" ולא רק "ביביטורס". אילו שר הביטחון לא היה ממליץ לנו לנסוע לפינלנד או למערב אירופה, מה היינו עושים? נו, באמת. שר ביטחון מדבר בצורה כה מכוערת ומצפה להתייחסות רצינית?

גם אלה שאין להם עבר צבאי כה מפואר כפי שיש לשר הביטחון, יודעים היטב שההרתעה היא הפתרון הטוב ביותר בהיעדר הסדר-שלום. היינו בעזה ועצרנו את המהלך לפני שהגענו קרקעית לתוך העיר. השיקול לגיטימי לחלוטין, כי המשמעות היא חיי חיילים. מותר לאחרים לחשוב שעצירת התנופה של צה"ל על-ידי שר הביטחון ב"עופרת יצוקה" הייתה טעות כי, לדעתם, ניתן היה למוטט את שלטון חמאס. אני סבור שניתן למוטט את שלטון חמאס אך לא ניתן למוטט את חמאס כארגון. יתרה מזו - ייתכן שהתחליף של חמאס יהיה גרוע יותר. מותר לשקול את האפשרויות כולן. אסור לזלזל באלה הסבורים אחרת. בכל הכבוד לשר הביטחון, מן הראוי להזכיר לו שצבאיות איננה מתמטיקה, אם כי גם בה ישנן דרכים שונות לפתור בעיות.

העם היושב בציון איננו זקוק להמלצות שר הביטחון איפה יותר נוח לחיות, היינו פינלנד או ישראל. כל מי שחי בישראל איננו רואה אותה כמקום ארעי. ישנם האוחזים בנשק וישנם האוחזים בקרקע, ויש הממשיכים במסורת ישראל של חיי יהודים בארץ האבות. האלטרנטיבות המוצעות על-ידי שר הביטחון כתגובה לביקורת כלפיו הן מעליבות קודם כל אותו.

נאום או אמירה של מנהיגים יכולים לשנות פני היסטוריה. יש בכוח המילים לעשות פלאים. נאום הוא כמו שיר: או שהוא מרגש ומגייס, או שהוא גרוע ודוחה. איש זניח בהיסטוריה, וינסטון צ'רציל, הבטיח לעמו בתחילת מלחמת העולם השנייה "דם יזע ודמעות" והעם הלך אחריו. אפילו צ'רציל ידע היטב מה גודל השעה ומה גדולה ציפיית העם ממנו, לא בכדי נאנח צ'רציל ואף הופתע: "אנשים מסכנים. יש להם כל-כך הרבה אמון כלפי, ולי יש רק אסונות בשבילם". והם ניצחו כי הרגישו שאין מזלזלים בהם אלא נוטעים בהם אמת ותקווה.

את ידיעתם הבלעדית והרחבה של הגנרלים הישראלים, במדים או בדימוס, הבנו במלחמת יום הכיפורים. השחצנים היו נחרצים בקביעתם שלא תהיה מלחמה. הצנועים הכינו את הצבא לגרוע מכל וכך ניצלנו. מפאת כבודם של האנשים המרכזיים במלחמה זו, לא נזכיר את עומק ידיעתם. גם במלחמת לבנון הראשונה וגם במלחמת לבנון השנייה למדנו פרק בשחצנות מהי ואף את התוצאות חווינו על בשרנו.

מוטב לפעמים לשתוק במקום לדבר שטויות. שבענו עד די מרטוריקה מתלהמת של מנהיגים שחצנים וגנרלים מגודלים אשר מחשיבים את עצמם למה שאינם. מוטב, כאמור, להצניע לכת, ללמוד מכולם ולא להתנשא מעליהם. ראשי ממשלה או שרי ביטחון או גנרלים מעוטרים עד צווארם באותות ומופתים לא תמיד יודעים את הכל.

נסיים בעוד אמירה מוכרת היטב של איש צבא ששמו הפך להיות כינויו של שר הביטחון, מר ברק, הלא הוא נפוליאון בונפרטה. וכה אמר האיש: "כל חייל נושא בתרמילו את שרביט הגנרל". אז מר ברק, אל נא תזלזל בחפ"שים (=חיילים פשוטים) כי יום אחד הם עוד יהיו גנרלים.