אין לנו על מי לסמוך אלא על הגרין קארד

פסח ה'תשע"א נראה באופק, אך הפעם עם ישראל הוא זה שחוטף מכות, החל במכת הגראדים. גם חלוקת הבנים המסורתית פחות רלוונטית השנה, כאשר רוב בניה של מדינת ישראל מתחלקים לשני סוגים – התם על המוטציות המגוונות והרשע.

תם חילוני מה הוא אומר?
"חייב להיות איזשהו קו אדום. מילא, להנהגה לא אכפת משדרות, מנתיבות, מאופקים, מאשדוד, מאשקלון ומגן יבנה. אבל ברגע שהטילים יגיעו ל'פאתי תל אביב', כלשונו המהוססת של יושב מגדל אקירוב, אזי אוי ואבוי! ניכנס בהם גם ניכנס!".

תם דתי מה הוא אומר?
"אחיי ואחיותיי, חייבים להתחזק, לקרוא תהלים, ללמוד את רזי הקבלה, להפסיק לדבר לשון הרע ולהקים שכונת מגורים באיתמר".

רשע מה הוא אומר?
הוא בעיקר עושה – קורא לחרם אקדמי, מתעד מאחזים וגונב מסמכים מסווגים.

ובתוך כך הפתרון להידרדרות הביטחונית של ישראל בושש לבוא. ב-1993 הגוף שנקרא מדינת היהודים החליט לעשות התאבדות הדרגתית באמצעות השתלת תאים סרטניים לגופו. מאז ועד היום מנסה הגוף המידלדל והשדוף הזה לברור לו את הגרורה היותר סימפטית ולהכריז עליה כעל פרטנר לשיחות. אולם המצב הבריאותי הולך ומחמיר.

כל מי שמשליך את יהבו על הממשלה, דומה לסופר הבית של מרואן ברגותי, הרי הוא עמוס עוז, שאי שם בשלהי 1995 הכריז בפתוס האופייני: אם יורים עלינו ולו כיוון אחד מכיוון רצועת עזה, נכבוש אותה מחדש. מאז נורו הרבה כדורים, אך הגוף הגווע מהמחלה הממארת ממשיך להצהיר הצהרות ולהעדיף כוסות רוח (ע"ע "עופרת יצוקה") על פני כימותרפיה.

כל מי שקושר את המצב העכשווי בגורמים טרנסצנדנטליים, מוזמן להמשיך ולקשור, אך יחד עם זאת, להיזכר בגורלם של יהודי מזרח אירופה שהמשיכו לקרוא תהלים כל הדרך אל אושוויץ.

והשאלה הבנלית היא, מה עושים? אכן, זה יישמע תבוסתני, בוגדני ולא פטריוטי בעליל, אך על כל מי שעיניו בראשו להיערך לסיטואציה שבה הוא ובני משפחתו יצטרכו לברוח עם מזוודה ביד, ולא מדובר בלפטופ. אזרחות גרמנית, מסלול הגירה לקנדה או הגרלת הגרין קארד הם אמצעים כשרים וחיוניים במלחמת ההישרדות הבאה, הקרובה מאי-פעם.

כולנו בני תמותה, אנשים פרטיים, תנועות פוליטיות וערים יפניות. הגיעה עת לדאוג לביטוח חיים נאות למקרה מוות המדינה. את התם החילוני נשאל, האם ערבה לו השהייה במקלט. לתם הדתי נאמר: אם אין אני לי, מי לי?