מה תובעת מאיתנו פרשת השבוע ערב סדר פסח?

אנחנו בפחתו של סדר פסח וממתינות לנו הפרשות "אחרי מות-קדושים". ברוב השנים מחוברות שתי הפרשות "אחרי מות בני אהרון" (ויקרא ט"ז 1) "וקדושים תהיו" (ויקרא י"ט 2).

שתי הפרשות האלו כיתר הפרקים בספר ויקרא מקדישים מקום נרחב לשלמות הגופנית הנדרשת מהאדם במגע עם הקדושה. אני מתייחס יותר לקדושה הפנימית כדוגמת יושר והגינות, הליכה בדרכי נועם בניגוד לגילויים מצערים הפוקדים אותנו כפרטים וחברה.

אני מודע לכך שאני סלקטיבי ובוחר לי את מה שנוח לי. אך כשמדובר בקדושה אני מתחבר לכלל הגדול בתורה כפי שבא לידי ביטוי בפרשת "קדושים" בספר ויקרא י"ט, 18: "לֹא תִּקּוֹם וְלֹא תִּטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'".

אהבת אדם באשר הוא אדם היא התנאי הדרוש, תנאי הכרחי, למילוי המצווה הפותחת את פרשת "קדושים" בפרק י"ט - "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲני ה' אֱלוֹהֵיכֶם".

הפרשות הנסמכות לחג הפסח מחייבות אותנו לפתיחות חברתית ואהבת אדם באשר הוא אדם. הקדושה בפרשה כמוה כאהבה, היא הקו שצריך להנחות אותנו ולנווט את חיינו.

על אהבה אי-אפשר לצוות בחקיקה. אבל המסר העולה משתי הפרשות - המתדפקות על דלתותינו ערב החג ובמהלך החג - הן אהבה ורגש. לכן אנחנו כחברה נדרשים להגיע לקדושה דרך עשייה חברתית.

אסיים במנהג שתיקנו חכמי הקבלה, שהקימו את מרכזם במאה ה-16 בצפת. הם ניסחו הצהרה מיוחדת ברוח הפרשה שלנו שיש לומר אותה לפני כל תפילה: "הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". רק לאחר אמירה זו ראוי אדם לעמוד מול הקדוש ברוך הוא בתפילה. מידה זו של אהבת הָרֵעַ כמוך חייבת ללוות אותנו כחברה, שכל באיה מסובים לשולחן סדר הפסח.