מה נעשה בלי ג'קי???

"מריאליטי טראש מהנה ועד יריד אמנות לוהט, מלהקת רוקנרול חותכת ועד מציאת זיון: כל מה שיש לעשות אחרי הריקנות של 'האח הגדול'" [מה לעשות אחרי גמר "האח הגדול"? אתר וואלה, 29.3.2011].

לאחר שהורגלנו כי המילה השלוש עשרה ("זיון") בבליל המילים המודגש היא חלק משגרת יומנו, נבקש לתקן את הסיפא: כל מה שיש לעשות אחרי הריקנות (של הריקנות) של האח הגדול. 277,472 צפיות בסרטון באתר "יו-טיוב". שם הסרטון "התחת שלי במים". התחת של ג'קי במים נקיים, אבל הראש של חצי מדינה במים עכורים. זו הרמה, פחות או יותר: מים עכורים של אכילת ראשים.

ראשים נחותים, ראשים בלתי חושבים. רופאים, קצינים, עורכי-דין, מהנדסים, נפלו בשבי ביצת התופעה "העממית" לכאורה, נדרשו ל"תחת של ג'קי". חלק מפניהם של אלה נתכרכמו והם כאילו התנצלו כי "רק חטפו מבט", חלקם בכלל עסק בספורט הלאומי ו"זפזפו" את חייהם.

זוהי אינה תופעה עממית ואפילו לא משמשת אמדן כלשהו לחוש הומור, קלילות או משהו באיזור, אלא תוצאה של עם מתוסכל שאינו יודע מה לעשות עם עצמו, שבאמת מאמין כי זהו "אסקפיזם" מבעיות היום-יום והלחץ הביטחוני. עם שמפתח לעצמו "תרבות" מתוך אובדן דרך ואיבוד משמעות לכל מה שמריח ערכים או אידיאולוגיה (למשהו) או תרבות. האם באמת התחת של זה והציצי של ההיא והאגן של זאתי, והזיון של אלו משמשים פורקן בידורי ונפשי לבעיות של החיים? לא.

5,540,000 תוצאות בחיפוש אצל הד"ר גוגל נמצאו לערך-נטול - הערך "האח הגדול". 3,540,000 תוצאות בחיפוש אצל הד"ר גוגל נמצאו לערך-נטול - הערך "ג'קי מנחם". ואם כבר מנחם, רק 973,000 נמצאו לערך "מנחם בגין". אצל בן-גוריון נמצאו 259,000. פחות מג'קי. זה הסיפור - בגדול.

"בישראל של 2011 יש שני סוגי גיבורי תרבות", אומר הסוציולוג ד"ר עוז אלמוג, "העשירים והמפורסמים. זה המודל האמריקני. להפיכה של ישראל לסניף של ארצות הברית יש השלכות קשות ומטרידות. הפכנו להיות חברה חסרת מנוח (Restless Society): מה שהגעתי אליו הוא רק מדרגה בדרך למגיפת החמדנות והחומרנות. זה מגביר את הניכור, יוצר חוסר שקט וקנאה, מרדד את החיים ויוצר אשליות חסרות בסיס".

גניבת דעת - יש דבר כזה

באתר "וואלה" נפתח דיון "מה לעשות אחרי הגמר". הריקנות שבאה אחרי תופעת הטבע (3) הביאה לדיון איך למלאות את החסר. הטירוף החלול מוכיח כי צריך לדבר ברצינות על טלוויזיה בעידן החדש. לדבר על הטי.וי לא כמכשיר בידור, ולא כמכשיר לאסקפיזם, לא כמכשיר להעברת זמן ואף לא כרהיט בסלון. יש לדבר על טלוויזיה כמכשיר גונב דעת. צורת בידור מוזרה השתלטה על התרבות (אם הייתה כזו) וכעת הטי.וי משמשת סוכן של תרבות ובטח לא מייצגת אף סוג של תרבות. איך נוכיח זאת? פשוט מאוד: תרבות אמורה להרחיב דעת ולא לצמצם או להסיח דעת. התחת של ג'קי שייך לסוג השני. גם התחת של איילה. גם של נופר ומרינה, ההוא שהפך ל"תחת של המדינה".

"בן-גוריון ניצח. גם בגין"

בערב הגמר ההוא לפני שנתיים נתקלתי בתופעה מקרוב. גם בלי להביט בה, ידעתי שהיא תגיע אלי. נדרשתי למקלדת. הרי קשה למצוא אנשים שדוחים אותה. הרוב שבוי בקסם הזה. זה מה שיצא:

"איך ידעתי שזה יגיע. אלירן או סהר? דפנה או שמחה? בובליל או שימפנזה? ידעתי שזה יגיע - וזה הגיע. זה הגיע בצורת רמקול בחדר האוכל בעבודה: "כולם להצביע לאלירן". סליחה אלירז - הצצתי לרגע באתר "וואלה" לראות מה קורה, והמשיך בצורת הודעת כרוז של התקליטן בחתונה שחזרתי ממנה לפני שעה קלה.

המלצר חייך בהנאה. "אלירז ניצח", הוא אמר לי בהתרגשות שלא ביישה התרגשות אחרי מבצע אנטבה, ואני בכלל ביקשתי קצר - אספרסו. שאלתי מי זה אלירז, ואת מי הוא ניצח. הוא מזג הפוך... "בן-גוריון ניצח, אמרתי לו. בן-גוריון. לא אלירז, לא דליה לא סהר ולא סער ולא דוד ולא שלמה. בן-גוריון. גם לא בובליל. בן-גוריון". האמת, גם בגין ניצח, אמרתי לנער-מלצר. לא את בן-גוריון, הוא הפסיד לו בכל מערכות הבחירות. עד שהגיע המהפך. אולי זה המהפך הגדול - כשני מיליון איש ראו את זה. המלצר עיווה את פניו. או שלא הבין, או שנפגע, או שלא מכיר את בן-גוריון.

השיח, הלחץ, הרצינות, מפגש המשפחות לראות את הגמר, הסמס-ים, הלפ-טופים שהגיעו גם הם לחתונות כדי לצפות במי אמר למי, ומי עקץ את מי, ומי זלזל במי, ומי דרך על מי, ואני לא יודע את ההמשך כי עדיין לא צפיתי בתופעה הזו, הטלפונים אחד לשני, החשש של כלות וחתנים שלא יגיעו לאירוע, העידכונים החמים - און ליין - זה מה שמוזר.

שאלו:"מה רע באח הגדול"? האמת: לא רע. הנה הנה כל ישראל אחים, איחוד משפחות בפתח, שישו ושמחו בשמחת תורה חדשה . לחם ושעשועים לעם, הגה מי שהגה ולא ידע שהלחם הזה והשעשועים הללו כבר מזמן לא רק לחם ושעשועים אלא תורה שלמה. תורת המציצנות, ההשחתה, הבוגדנות, השפה הרזה, הסלנג האידיוטי והבוטה. כשני מיליון איש. כ 80 מנדטים בבחירות. לא רע. הרי בקצב הזה אלילי האח הגדול לא רק יקבלו תוכנית טי.וי להגשה אלא יגישו את עצמם למועמדות לראשות ממשלה.

לא חשבתי על עניין התורה עד שקראתי תגובה של נרקומן נוירוטי (מספר 361 באתר "וואלה"), בלשון הזו: "יש ה' בשמיים אלירז שדה המנצח!". ברוך הוא ברוך שמו. מגיב אחר (משה) ישן בשקט החל מהיום. משה גילה משהו: "אני הולך לישון בידיעה שיש צדק בעולם!". לילה טוב.

עידכון: מאז התחלתי לכתוב את הטור עלה מספר הצופים בסרטון "התחת שלי במים" ל 294,844.