מצרים מנענעת את עריסת הטרור

מחר, לפני 37 שנים, לפי התאריך העברי הנשכח, נפתחה מלחמת המנע מול צבאות ערב. מלחמה זו כונתה בשמות רבים, איש איש לפי נטיית האידיאולוגיה הפרטית שלו. הפוסט-ציונים וההיסטוריונים החדשים יתעקשו לציין את שמה 'מלחמת 67' כפי שהם מכנים את 'מלחמת 48' ולא חלילה מלחמת 'השחרור'. אחרים יזכרו אותה במלחמת 'הניצחון' אך לרוב היא מצוינת כ'מלחמת ששת הימים'.

יש המציינים תאריך זה כנקודת השבר בחברה הישראלית בה התחיל הכיבוש 'הנורא והמשחית'. הם גם נזכרים בערגה לתקופה הנפלאה מלפני המלחמה הארורה ההיא. המבוגרים שבהם יודעים היטב שאת הארגון לשחרור פלשתין הקימו היום לפני ארבעים שנה, אלא שהעובדה הזו ממאנת לבלבל את 'החושבים נכון'. הצעירים שבהם משוכנעים כרגיל שמנת המשכל, ההשכלה, המונופול על שלום והאחווה והרעות הם כמובן בצד הנכון. בדיקה מדגמית תוכיח בעליל שיסודו של אש"ף הוא לגבי דידם אחרי המלחמה האסורה והמיותרת ההיא.

באותה מלחמה איבדה מצרים את כל חצי האי-סיני אשר שטחו שווה לשלוש פעמים שטחה של ישראל זו המכונה בבוז כה רב 'ארץ ישראל השלמה'. ולאחר שתי מלחמות, ההתשה ויום הכיפורים, הבינה מצרים את נקודות התורפה היהודיות והישראליות. דברו שלום והכל יבוא על מקומו בשלום. ואת העורמה הערבית קנה מנחם בגין. את שטחי סיני ואת בארות הנפט הוא סיפק תמורת כמה ניירות. עד הגרגיר האחרון הם דרשו והם קיבלו כמובן. רק את עזה הם השאירו, וברור מדוע.

היום מצרים היא האויב מספר אחד של ישראל. הם לא טורחים להסתיר זאת. צבאם הוחלף והצטייד בציוד אמריקני בסיוע מוח יהודי. התרגילים הצבאיים מופנים מזרחה, ('כוכב זוהר') ההצהרות מגיעות עד לירושלים המתרפסת ומכבשי הדפוס עובדים ללא הפוגה לספק את צרכי השלטון האנטישמי ואת רעב ההמונים. הקריקטורות מתחרות בהצלחה מרובה באחיותיהן מגרמניה של הדר שטרימר.

ועכשיו יהיו כאלה אשר יפלו בפח. בין רגע הם חסידי אומות עולם המרשים באבירות מזהירה לחיילי צה"ל לחפש את שרידי גופות חבריהם. מייד נשכח תפקידה המרכזי של מצרים במזרח התיכון: היא המנענעת את עריסת הטרור מול ישראל. עוצמת הלהבות מוכתבת מקהיר, גובה השנאה נושב ברוח מזרחית מדפי העיתונים, מגלי האתר, הישר אל כיכר עזה. מה מונע ממצרים לפוצץ את מנהרות ההברחה? מה מונע מהם לקצור 19 פלשתינים כפי שעשו זאת בשנת 88' מפחד פלישת 'אחיהם' אל מרחבי סיני? פושט הדבר. כפי שסוריה מכתיבה את הטרור בצפון, כך מצרים מדרום.

למי ששכח את המאורע המדהים שהיה לפני 9 שנים בדיוק בקהיר, מעט תזכורת. הטקס שאליו הוזמנו 2500 אורחים, 400 אנשי תקשורת מכל העולם אמור היה לסמן את תחילת הפיוס בין 'העם הפלשתיני ובין ישראל'. כולם חתמו על מפות. היו שם רבין, פרס, מובארק, עמר מוסא וערפאת. לפתע, אבו-עמאר מסרב. הוא לא מכון לחתום על המפות. שוד ושבר. מי שיביט בעינו של פרס ותגובתו, כאילו חרב כל עולמו. ומצרים היא שהצילה את המצב. מובארק גוער בשנוא נפשם: תחתום, יא כלב ! לפני כל העולם.

אך את מה שידעו חברי ואני לדעה (אחוז אחד מן העם.. זה כל מה שיש לשמעון פרס לומר בעצרת המזדהים עם החמאס) הלך וגילה לכולם פייסל חוסייני: הסכם אוסלו אינו אלא סוס טרויאני. ואת זה כמובן העלימו בים סיסמאות של שלום ואהבה. ואף אחד לא ישאל מדוע אין המצרים מיישבים את הפליטים (שמתם לב כמה שנים יש עדיין פליטים בקרב הערבים? ושהם עוד משנת 48' קיימים במחנותיהם??) במרחבי סיני? מדוע ערב הסעודית לא ממנת את יישובם במדינות ערב? אינטלקטואל ערבי השיב על השאלה בזו הלשון: שאנחנו נפסיד מכרה זהב פוליטי? הגזמתם. אז ברור מדוע מצרים היא הקובעת את עוצמת הטרור, ברור מדוע הם השאירו את עזה במקומה על-מנת שנריב ונתכתש מיום ליום בינינו היהודים.

לא יועילו הסקרים המוזמנים של מינה צמח או אחרים כאשר דם החללים נשתה על ידי פראי אדם. עזה לא תצא מאתנו אם לא נמחק מעל-פני האדמה את מחוללי הטרור. לא בנגמשים אלא בהפצצות. לא בדיבורים של אלוף פיקוד דרום בדבר המוסריות הגבוהה של חייל צה"ל, אלא מחיקת עוד בתים ועוד מאורות משם יוצאות בשורות איוב אל אמהות החיילים.
___________________
- ד"ר גבי אביטל הוא חבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.