ב
אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל מצוין כי:
"אתם עומדים בפיתחו של אתר הנצחה מיוחד. אתר שהוקם לכבודו של כל אחד מחללי מערכות ישראל, למן התחלת המאבק הציוני בארץ, דרך הקמת המדינה ועד עצם היום הזה. אתר זה הוקם כגלעד לכל אחד מהלוחמים והלוחמות שנפלו בארץ-ישראל ומעבר לגבולותיה - ולזכר כולם כאחד". אלא שעל-רקע הוויכוח בעניין הנצחת זכר הכבאים שנספו בכרמל מתברר שגם התחום הזה של ההנצחה פרוץ עד כדי גיחוך.
ואם יש לך קשרים טובים או שבעבר הרחוק השתייכת לארגון הנכון, או שסתם יש לך מהלכים במסדרונות הקומבינה - יש סיכוי לא רע שיוקם לך גלעד וזכרך יונצח, גם אם נפלת בדרך שבין המטבח לחדר האמבטיה.
קחו לדוגמה את ניצב בנימין זיגל ז"ל. האיש השתחרר מהמשטרה בגיל 65 ולאחר מכן עסק כעורך דין בשוק הפרטי עד שנפטר בגיל 79. לאחר מותו נקבר המנוח בחלקה הצבאית בקריית שאול ו
נפתח לכבודו מה שמוגדר באתר ההנצחה "דף נופל" ועתה הוא "אחד מחללי מערכות ישראל" כמוגדר באתר.
או למשל רב-ניצב
דוד קראוס ז"ל, שהשתחרר מהמשטרה בהיותו בן 63 ונפטר כעשר שנים לאחר מכן. גם לכבודו
פתחו "דף נופל" והוא זכה להימנות על חללי מערכות ישראל - אם להאמין להגדרה הנ"ל של אתר ההנצחה.
יטען הטוען, אלה היו בעברם קציני משטרה בכירים ולכן הם זכאים ליחס מיוחד - גם אם נעקם קצת את העובדות לכבודם. אלא שאז תתעורר מיד השאלה: אם ניצב זיגל והמפכ"ל קראוס זכו להנצחה - למה
חיים תבורי ז"ל, שהיה אף הוא מפכ"ל, לא זכה?
ובכלל, כיצד זה שאלופי צה"ל והרמטכ"לים שנפטרו לאחר שהשתחררו מהצבא - לא זכו משום מה לגלעד הזה שניצבי המשטרה הנ"ל זכו לו? למה גם שמותיהם של האלופים והרמטכ"לים אינם מופיעים באתר ההנצחה? במה זכו דווקא זיגל וקראוס, שרבין ורפול ומוטה גור ודדו ובר-לב ועוד רבים-רבים כמותם לא זכו לו?
לא, זו לא אפליה. זהו פרטאץ'.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
