הצורר הנאצי היה, מן הסתם, מתהפך בקברו לנוכח תחייתה המחודשת של היהדות הווינאית, שהלכה ודעכה מאז השואה. בסך-הכל נותרו כיום בעיר הבירה האוסטרית רק כ-9,000 בני דת משה, אבל רישומם בקרב האוכלוסיה הכללית הוא מעל ומעבר.
לא להאמין, אבל באחרונה הולך וגדל מספר הצעירות הקתוליות של וינה המבקשות להתגייר ולהינשא לצעירים יהודיים, בעיקר סטודנטים ואקדמאים, בעלי אמצעים כלכליים. במקרים לא מעטים מגלה הרבנות המקומית גישה ליברלית למבקשות להתגייר, באה ככל האפשר לקראתן ואינה מערימה על כתפיהן קשיים מיותרים. כל שמוטל עליהן הוא להוכיח, שמלבד המוטיבציה להתגייר, הן גם בקיאות בדיני היהדות. במקרים לא מעטים אין הרבנות המקומית מקפידה על גיור ב"מקווה", דווקא, ומכירה גם בטבילה במקור-מים אחר כמקווה-טהרה, כמו באחד האגמים, או אפילו ב...חלקת-דיג פרטית.
בצד הצעירות המבקשות להתגייר, עולה באחרונה גם מספר העוללים הנוצריים, הבאים ב...בריתו של אברהם אבינו. מסתבר שהוריהם של אלה מתייחסים ל"ברית" כאל יתרון בריאותי והיגייני. וכך, כמו גרדה, אירנה, וילמה ופאולה - גם ארנסט, אלפרד, זיגפריד ויוהן הקטנים - קרויים, מעכשיו, אברהם, יצחק, יעקב ויוחנן.
להיטים ישראלים רישומה של ישראל על וינה בא, בין היתר, לביטוי בשמותיהם של בתי-עסק, הנושאים שמות ישראלים מובהקים, כמו בית הקפה של אלי, בוטיק הבגדים של אילנה, המספרה של דני, בית המרקחת של נעמי וחנות הספרים של אורי. אלה כבר הפכו למוקדים של "עלייה לרגל" לא רק של יהודים ותיירים ישראלים, אלא גם של האוכלוסיה הכללית בעיר.
ברובע היהודי של וינה עולים ופורחים בתי העסק לממכר מצרכי-מזון, המיובאים היישר מן הארץ. חומוס, טחינה, פול, פלאפל, קוסקןס, זיתים וגרעינים, הפכו ללהיטים קולינריים מבוקשים ומומלצים בבירה האוסטרית. גם המסעדות היהודיות בווינה, "אלף אלף", "משהו משהו", "כהנא" ו"בתיאבון", אינן טומנות ידן בצלחת, והן גדושות בימי חול ובסופי-שבוע, עד להתפקע, ביהודים ובתיירים ישראלים הנקלעים לעיר.
באוניברסיטת הצמרת "עלית", שבפרברי וינה, מכהן דיקן ישראלי, פרופ'
יונה פוגל, ומתקבלים אליה, לצורך מחקר, רק העילית שבעילית, בעלי תואר שלישי ומעלה, בתחומי ההייטק, הכלכלה, ההיסטוריה ומדעי הטבע.
ולא שכחנו את הפנטומימאי סמי מולכו, הזמרת והשחקנית תמנע ברויאר, שדרנית הטלוויזיה שרה גרין, והעיתונאים בן זנגרייך וקרל פפייפר - ישראלים לשעבר שעשו חייל בארץ וכיום הם סלבריטיס בווינה.
מסתבר שאפילו חול מארץ הקודש הגיע לבירת-אוסטריה וגודש את "חוף תל אביב" שלאורך הדנובה. ויש גם צמחים מן הגליל וסבונים מים המלח, שעושים חיל בווינה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
