|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בחוקותי חותמת תורת הכהנים
|
צפיתי בפרשה המסיימת את תורת כוהנים למונולוג ישיר רגשי אבהי, אך צפייה זו מתנפצת אל מול המילים והדימויים הקשים. כיהודי אינני מקבל צו חינוכי המושתת על אימת ענש, כפי שמנוסחת בפרשה שלנו. אינני יכול לתת להם תוקף ביריעה הערכית, שבה אני מבקש לעטוף את עולמם היהודי של ילדי, נכדי וניני
|
|
מביע דחייה מכל איום העולה מהפרשה שלנו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
בקוראי את פרשת "בחוקותי", החותמת את ספר תורת כוהנים, מתחזקת בי ההכרה, שאינני נמנה עם אלה שהחליטו להשליך אוצרות תרבות העבר. אני מקבל את האוצר המקראי תוך כדי התמודדות עם פגמים אנושיים וחברתיים בהשקפת עולם הבאה לידי ביטוי במה שעולה אחרי הפתיחה של הפרשה בפרק כ"ו פס' 1 - "אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלְכוּ".
קשה לי לקבל התניה, לפיה אי קיום מצוות כרוך באיום "וְהָיְתָה אַרְצֶכֶם שְׁמָמָה וַעֲרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה" (שם,29). קשה לי לקבל התניה מלווה בהפחדה אימתנית – "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת "(שם 16). אינני יכול לקבל מסע הפחדה, כשמדרגת האיום לעונש מעלה את סף עוצמת הכאב שבע מונים לכתובתו של החוטא. (שם
18).
אסור לקבל מציאות המתחזקת מערכת ערכים חברתיים בהחלת עונש על כלל הקהילה לדורי דורות – "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמָּקוּ בַּעֲווֹנָם בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵיהֶם וְאַף בַּעֲווֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם". (שם 39).
אני דוחה על הסף את האיום המזעזע באכזריותו, המחייב עונש גם על בנים ובנות חפים מפשע, המובא במבנה שירי כיאסטי: וַאֲכַלְתֶּם אֶת ְּשַׁר בְּנֵיכֶם וּבְשַׁר בְּנוֹתֵיכֶם תּאכְלוּ ׁ(שם פס' 28). חז"ל חשו באימה האכזרית והמצמררת, העולה מהעונש של אכילת בשר בנים, לכן מצאו לנכון לתת פירוש מרכך ומרגיע, לפיו לא מדובר באכילת בשר בנים כפשוטו.
חז"ל מציגים בפירוש התניה לא חינוכית. אם עם ישראל חפץ לאכול בשר אצל בניו ובנותיו, עליו להימנע מהחטא. הפירוש הזה נראה כמאמץ דחוק, המבקש להסיר מעליו סד של ביטוי מצמרר, שעולה מפשוטה של כל מילה במסע האימים של פסוק 28, המאיים בעונש אכילת בשר הבנים והבנות שלא חטאו.
אני צפיתי בפרשה המסיימת את תורת כוהנים למונולוג ישיר רגשי אבהי, אך צפייה זו מתנפצת אל מול המילים והדימויים הקשים, הנפרסים בתוכחה הקשה – "וַאֲכַלְתֶּם אֶת בְּשַׁר בְּנֵיכֶם וּבְשַׁר בְּנוֹתֵיכֶם...".
כיהודי, שמחבק את האוצר המקראי, אינני מקבל צו חינוכי המושתת על אימת ענש, כפי שמנוסחת בפרשה שלנו . אינני יכול לתת להם תוקף ביריעה הערכית, שבה אני מבקש לעטוף את עולמם היהודי של ילדי, נכדי וניני.
אני קשור בעבותות ליפה ולטוב שבאוצר המקראי. אין לי חיים בלי הלשון והנופים של אוצר כה יקר כמו המקרא. אבל אני מביע את דחיתי מכל איום העולה מהפרשה שלנו. איום בקדחת ובשחפת, בחיית השדה שתטרוף את מי שמעד ולא קיים את המצווה, וכן גם בבצורת קשה שתביא בעקבותיה נגע הרעב לכלל הקהילה.
|
| תאריך:
|
22/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
22/05/2011
|
|
איתן קלינסקי
|
|
בחוקותי חותמת תורת הכהנים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
החלמאי
|
22/05/11 18:11
|
|
|
|
2
|
|
ציונה בן
|
22/05/11 18:21
|
|
|
|
|
|
אלישמע
|
22/05/11 19:01
|
|
|
|
3
|
|
שמעון, חבל שפויים
|
23/05/11 08:29
|
|
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
23/05/11 09:35
|
|
|
|
|
|
שמעון ,חבל שפויים
|
23/05/11 12:33
|
|
|
|
4
|
|
אבי בן נון
|
23/05/11 12:41
|
|
|
|
5
|
|
איש עצוב
|
23/05/11 14:25
|
|
|
|
6
|
|
שולה וידידיה
|
23/05/11 17:53
|
|
|
|
|
|
אלישמע
|
24/05/11 18:01
|
|
הסכסוך הישראלי-פלסטיני זכה להתייחסות קצרה יחסית במסגרת נאומו של נשיא ארה"ב, קצרה - אך משמעותית מאוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשאדריינוס קיסר רצה לבסס את הכיבוש הרומי בארץ ישראל הוא שינה שמותיהם של שניים ממוקדי התרבות היהודית: ירושלים וארץ ישראל. שמה של ירושלים שונה ל"איליה קפיטולינה" על שם העיר האלילית שבנה הקיסר על חורבות עיר הקודש, ושמה של "פרובינקיה יהודה" (שטח הכיבוש של האימפריה הרומית בארץ ישראל) שונה ל"סוריה פלשתינה", על שם הפלישתים הידועים לנו מן התנ"ך שפלשו לארץ וישבו לאורך החוף. בשינוי השם מיהודה לפלשתינה ניסה הקיסר הרומי לנתק את הקשר התרבותי - לאומי של היהודים לארצם שמאז ומתמיד נקראה על שמם: "ארץ (של) ישראל."
|
|
|
|
|
הסכסוך הישראלי-ערבי מתנהל כבר למעלה מ-120 שנים. במהלך הזמן לבש ופשט צורות שונות - אידיאולוגיות, מדיניות, צבאיות, כלכליות ואחרות. שעה שישראל השכילה להתמודד היטב עם האתגרים הצבאיים והכלכליים שיצר עבורה הסכסוך, הצלחתה בתחומים האידיאולוגיים והפוליטיים הייתה פחותה בהרבה. גולת הכותרת של ההצלחה הצבאית הייתה מלחמת ששת הימים וגולת הכותרת של ההצלחה הכלכלית הייתה ועודנה מעבר המשך הישראלי ממבנה ריכוזי עתיר עבודה, למבנה מבוזר יותר, עתיר הון וידע. כיום נמצאת ישראל בנקודת שפל מדינית, אשר שואבת תעצומות משפל אידיאולוגי, והסברתי ומפרדיגמה מדינית שגויה. ההתמודדות הנמשכת הביאה נזקים קשים ואבידות רבות לשני הצדדים, ומגמה זו עדיין נמשכת. בעימות הקשה מכל עד כה - מלחמת השחרור (1948) - שהייתה תוצאה ישירה של תוקפנות ערבית כוללת נגד ישראל, איבדה ישראל כ-1% מכלל תושביה היהודים.
|
|
|
|
|
"תִּרְשוֹם!, אֲני עֲרָבִי..מִסְפָּר תְּעוּדַת הַזְּהוּת שֶלִי הוּא חֲמִישִים אֵלֶף..יֵש לִי שְמוֹנָה יְלָדִים, וְהַתְּשִיעִי יָבוֹא אַחֲרֵי הַקַּיִּץ!..הַאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְּךָ?"..המשורר הלאומי הפלשתיני המנוח מחמוד דרוויש. דרוויש נולד ב-1942 בכפר ברווה שעל חורבותיו הוקם היישוב אחיהוד בגליל המערבי, וב-1948 גורש עם בני המשפחה ויצא ללבנון. שנה לאחר מכן, חזרו בני משפחתו כמסתננים לגליל, לכפרו שאינו נמצא, והשתכנו בכפר ג'דידה, תנועה עליה אמר דרוויש: "לא הבנתי מדוע הרסו את העולם הזה, ומי הם אלה אשר הרסוהו..פליט הייתי בלבנון, וכעת פליט אני במולדתי".
|
|
|
|
|
