פרשת השבוע - במדבר

הַמִּדְבַּר יַדְבִּיר
לִקְרַאת מִבְחַן-יְכֹלֶת הָעֲמִידָה
נִבְחֲנוּ כֹחוֹת הַיּוֹצְאִים לִנְדִּידָה
כִּי הַתְּלָאוֹת רַבּוֹת וְרַבָּה הַדֶּרֶךְ
מִבְחַן הָעֲמִידָה,לֹא לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ

לִפְנֵי הָעַם מַסְעוֹת דַּי לְמַכְבִּיר
בְּסוֹף הַמַּסְעוֹת הַמִּדְבַּר יַדְבִּיר
דּוֹר הַמִּדְבַּר שֶׁאֱמוּנָתוֹ רוֹפֶפֶת
הַכְּלָיָה נִמְצְאָה עָלָיו מְרָחֶפֶת

זֶה מַסָּעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל דּוֹר דּוֹר
פָּנָיו קָדִימָה וְלֹא נָסוֹג אָחוֹר
הוֹכִיחוּ בָּנָיו כִּי אֵין הֵם חַתִּים
יָדְעוּ זֹאת אָז עֲמָלֶק וּפְלֵשְׁתִּים

אֶצֶל צָרֶינוּ לֹא נִשְׁתַּנּוּ הָעִתִּים
הֵם סוֹמְכִים עַל עוֹשֵׂי לְהָטִים


דור המדבר - דור דעה

פרשת במדבר עוסקת בדברים שהתרחשו אחרי כשנתיים מהיציאה ממצרים. היא עוסקת במנין ובבנין כוחו של העם שעתיד לכבוש את ארץ כנען אחרי נדידה ארוכת שנים במדבר. המבחן הוא בקשר לכוח ההשרדות של העם ועמידתו בתלאות המדבר. כי עתידים לפקוד אותו זעזועים בראשית דרכו ולקראת סופה. העם כבר נתגלה ברפיון אמונתו בחטא העגל. גלויי חרטה בכל הנוגע ליציאה ממצרים. ספר במדבר הוא למעשה הספר השלישי שבו עם ישראל הולך והופך לעם לכל דבר ואילו הספר הראשון בראשית עסק ביצירה ובהתהוות האנושות כולה . הספר החמישי מבין חמשת חֻמְשֵׁי תורה ספר דברים כפי שנוכח הוא נשנה תורה וחזרה כללית על מה שהתרחש וקרה עם עם ישראל אחרי יציאתו ממצרים ועד הגיעו לירדן ירחו לקראת כבוש הארץ המובטחת לו - ארץ כנען. ספר במדבר בוחן את העם תוך כדי צעידתו במדבר הצחיח. הקושי הִוָּה כמעיו חויה למען אידיאל משותף, כשם שהאדם תמיד נמצא בהתהוות והתפתחות עוד צאתו לאויר העולם עד בגרות איתנה ,כך העם הוא מעין יצור בהתהוות מתמדת. בעוד אנחנו רגילים לכנות אנשים נטולי יכולת יצירה בכינוי דור המדבר, רבותינו ז"ל כינו את ישראל במדבר כ"דוֹר דֵעָה" כי הוא ידע להתגבר על משברים קשים תוך נדידה במדבר והתחזק באמונתו שבזכותה נתקיים אז וגם עתה, בזכות התורה שקבל והצהיר: נעשה ונשמע. העם לא פקפק באמור בה אשר גם נתנה לו את יחודו כעם השם, להבדילו מיתר העמים. את עצמת עמנו לא הבינו צרינו הרבים בעבר ואלה של ימינו, לכן הם סבורים כי יוכלו לעקור אותנו מכאן. בפרשתנו עובר העם מאוירת בְּחֻקּוֹתַי שבה שמע את הָהַבְטָחָה לחיי שפע וביטחון, וגם שמע את התוכחה והאזהרה החמורה, להליכה מיגעת ושוחקת במדבר נושא ארון הברית אתו.

המפקד - איש על מחנהו ואיש על דגלו

נשיאי שנים עשר השבטים נתמנו כעורכי המפקד שמטרתו להכין את העם כצבא שעתיד להלחם במדבר בעמים אחרים אשר לא ישלימו עם קיומו כעם עצמאי. אלה שנתמנו על המפקד הם מיוחסים לאבותיהם כצאי בית יעקב. למשל אליצור בן שדאור משבט ראובן. ככה היחוס של עושי המפקד המיוחסים אל ראשי השבטים שיתפקדו. כל שבט מיוצג על-ידי פקיד או ממונה על המפקד. העיקרון היה שכל העם צבא שנאמר: ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני וַיִּתְיַלְדוּ על מִשְׁפְּחֹתָם לבית אבֹתָם במספר שמות מבני עשרים שנה ומעלה לְגֻלְגְלֹתָ (א/יח) הביטוי ויתילדו כלומר נולדו לפני עשרים שנה. מעין תעודת לידה, שיכשיר אותם להיות חלק מצבא העם מבן עשרים שנה ומעלה. ויש המיחסים את המלה ויתילדו , ל-נולדו לשבט ממנו הם באים כצאצאים של השבטים. מכאן ההוראה במפקד להקפיד על הגיל ועל היחוס. למעשה המפקד כאן נראה כפעולה חוזרת על עצמה. ורש"י אומר בעניין זה: הרי כשיצאו ממצרים מְנָאַן פעם אחת. כשבא להשרות שכינה עליהם מנאם. לאחר שנגשו בעוון חטא העגל, מנאם. באחד בניסן כשהוקם המשכן מנאם. ובאחד באיר מנאם . כשש פעמים פקד אותם: והשאלה למה צריך כל כך הרבה למנות אותם ורש"י עונה : מתוך חבתו אליהם כי בני ישראל חביבים על הקב"ה. אולם את מטה לוי צוה הקב"ה שלא לפקוד. כי אלה יהיו צבא המשרתים בקודש. נושאי המשכן ומסיעים לכהנים בעבודתם בקודש. האם יש בכך פיחות לשבט לוי שאיננו נוטל חלק בלחימה, או שזה כבוד וחשיבות שנתן הקב"ה למשרתי בקודש. התשובה היא תמיד אותו דבר גם בימינו, החיילים שנלחמים והחיילים המסייעים במלחמה על-ידי מתן השירותים ללוחמים אחד הם. זה חשוב וזה חשוב.

שבט לוי - משה ואהרן

לא רק נשיאת המשכן וארון הברית היו התפקידים שהוטלו על שבט לוי, הוטל על שבט לוי גם להנהיג את העם. משה מנהיג עליון ומחוקק כרשות מחוקקת על פיו יקום וישק דבר, ואהרן ובנין יוצאי שבט לוי הוטלה עליהם הכהנה לכהן בקודש. כהונה זו חשובה כי בה תלוי הפולחן שמחזק את האמונה בקרב העם. אהרן כמעין ראש ממשלה ובניו כשרים, כרשות מבצעת במושגים של תקופתנו. ברם כל יוצאי שבט לוי נחשבו כצבא השם שתפקידם בין היתר בעבודת המשכן, שנאמר: הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו. ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבֹד את עבֹדַת המשכן. (ג/ו) הם צבא השם. במפקד נמנו צאצאי שבט לוי ומספרם היה מבן חודש ומעלה עשרים שונים אלף. ברור כי עַם צריך מנהיגות . לא כל אחד כטוב בעיניו יעשה. הפרשה למעשה קובעת את המנהיגות שכלם משבט לוי. מקהת בן לוי ובניו ( אחיו של קהת הם גרשון מררי ויוכבד) ילדי קהת הם: עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ויוכבד. קרח הוא אחד מילדיו של יצהר אחי עמרם שהוא אביהם של משה ואהרן ומרים, כלומר משה ואהרן הם בני דודים של קרח. לקרח נולדו אסיר, אלקנה ואביאסף. הזכרת שמו של קרח בא בעקבות ההמרדה שהנהיג קרח נגד בני דודו משה ואהרן. בעקבות מעשה זה יצא קצפו של הקב"ה עליהם והעניש אותם קשה שנאמר: ותפתח הארץ ותבלע אותם חיים. (ראה פרשת קרח)

כקול קורא במדבר

מביטים אל העבר בהגיע העם אל פתח המדבר כאשר סגר המדבר על העם קמה זעקה למה הבאתנו למות כאן ? המבלי אין קברים במצרים למות שם? למשה היה ברור כי המאבק העיקרי של העם שזה מקרוב יצא ממצרים לא רק בעמלק שזנב בנחשלים ולא במלחמה בעמי כנען שאורבים לו בפתח , אלא המאבק הוא לשרוד את המדבר הנורא והאיום. במסעות של ישראל עוד נראה כי רבות התלאות כולל מרי והמרדה והתהיות רבות. למשה לא היה הדבר בשעת משבר, קול משה אז נשמע כקול קורא במדבר, דִּבֵּר והקול עם רוח המדבר עבר. העבדות של מצרים נראתה קלה מהנדידה בחום ביובש ובצמא. לעת כזאת לא זוכרים את האותות והמופתים שעשה הקב"ה להם על-ידי משה עבדו. כאן אנו לומדים שיש להטות אִזֶן לשמוע דברי תוכחה וללמוד מן העבר.כשיש מטרה אליה שואפים להגיע הדרך אליה נעשית קלה יותר ויותר למרות הקושי העצום. אם לא נעשה לעצמנו, איש לא יעשה בעבורנו ובמקומנו. והסומך על זרים לעשות מלחמות בעבורו נשען על קנה רצוץ. ואל נשאל מה ולמה ומה בו, אוֹ בָה מָה יש. כי אם אין אני לי מי לי.


לָלֶכֶת בַּמִּדְבַּר עַל יִשְׂרָאֵל נִגְזַר
צַעַד מְחֻשַּב חָשׁוּב וְלֹא נִמְהָר
בַּמִּדְבַּר דִבֵּר אֶל הָעַם אֵל שַׁדַּי
וְנָתַן לוֹ אֶת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינָי

אַךְ הָיָה זֶה עַם שֶׁלְּבָדַד יָשַׁב
וְצַר לוֹ הַמִּדְבַּר לַמְרוֹת הַמִּרְחָב
קִבֵּל אֶת הַטּוֹב וְנָהַג כִּמְאֻכְזַב
מִשֶּׁנוֹשַע שַׁר וְצָהַל וּלְסוּרוֹ שַׁב

וְהָעַם הֶאֱכִיל מֹשֶׁה מְרוֹרִים
בִּגְבוֹר הַצָּמָא וְהָרַעַב קוֹלֹו הֵרִים
קָצַף וְהִתְאוֹנֵן וּלְעֶרֶב רַב חָבַר
לָכֵן נִגְזַר לְכַלּוֹת דּוֹר הַמֵּדְבַּר
דָּבָר זֶה עַל עַצְמוֹ תָּמִיד חָזַר