באוזניים ערביות <br>

בשבוע האחרון ראתה וושינגטון הצגה של שני שחקנים, אובמה ונתניהו, בארבע מערכות: המערכה הראשונה היא הנאום שנשא אובמה לעולם הערבי והאיסלאמי ביום חמישי, ב-19 במאי, השנייה היא מסיבת העיתונאים של נתניהו שבה התנגד לכמה מרכיבים בדברי אובמה הנוגעים לישראל, השלישית היא נאום אובמה בוועידת איפא"ק והרביעית היא נאום נתניהו בפני חברי בית הנבחרים והסנאט. התקבל רושם חזק שאת ההצגה הזאת כבר ראינו ושמענו בעבר. מצד אחד נעים לשמוע שנשיא ארה"ב מחויב לביטחון ישראל, אך מצד שני לא ברור איך מחויבות זו עולה בקנה אחד עם רצונו להקים מדינה פלשתינית עם רצף טריטוריאלי מפאתי באר-שבע עד מבואות עפולה.

התגובה הערבית למרתון הנאומים הזה הייתה צפויה, ואולי אפילו פבלובית, שכן למרות הבדלי ההשקפה הברורים בין אובמה ובין נתניהו, רבים בעולם הערבי רואים את שניהם כשני צדדים של מטבע פרו-ישראלי אחד. החשוב לענייננו הוא לא מה שאובמה אומר, אלא מה העולם הערבי שומע. לדוגמה: כשנשיא ארה"ב אומר מספר פעמים בנאומו בפני ועידת איפא"ק כי "ארה"ב לא תאפשר לסכן את ביטחונה של ישראל", האוזן הערבית שומעת: "הערבים הם סכנה ברורה ומתמדת לישות הציונית, וכיוון שהם מאיימים על ביטחונה של ישראל, תעמוד ארה"ב לצידה באספקת נשק ובתמיכה במועצת הביטחון, גם אם זו תתקוף באכזריות את שכניה הערבים כמו שעשתה בלבנון ובעזה". וכשאובמה אומר: "על ישראל להסכים להקמת מדינה פלשתינית בגדה המערבית ועזה", שומע הערבי: "המדינה הפלשתינית תקום על 22 אחוזים מפלשתין, ועליה להודות לישראל על נדיבותה הרבה".

גרועה יותר היא דרישתו של אובמה שהמדינה הפלשתינית תכיר בישראל כמדינה יהודית ותחיה לצידה בשלום, שכן המאזין הערבי מבין שאובמה דורש מהערבים להודות בתבוסותיהם מאז 1948, להכיר בדת היהודית כדת רלוונטית, למרות שהאיסלאם - על-פי גישתו - בא לעולם כדי להחליף את היהדות (וגם את הנצרות), ולהכיר ביהודים כעם, למרות שהשיח הערבי והאיסלאמי קובע כי היהודים אינם עם או יחידה אתנית, אלא קהילות השייכות לכל אומה ולשון, ולכן אינם זכאים כלל למדינה. בעיה נוספת העולה מן הדרישה להכיר ביהודיותה של ישראל, היא כי פתרון בעיית הפליטים לא יהיה בשיבתם לבתיהם בתוך ישראל, אלא מחוץ לגבולותיה, ופתרון כזה הוא בעצם דרישה מהערבים להודות כי הם החזיקו את הפליטים במחנות ללא הצדקה, וכי סבלם של הפליטים לאורך 63 שנה היה לשווא.

היהירות הציונית

נתניהו אף מגדיל לעשות ומעלה דרישה שהמדינה הפלשתינית תהיה מפורזת. האוזן הערבית שומעת בדברים אלה דרישה שהערבים אזרחי המדינה הפלשתינית יוותרו על הדבר החשוב ביותר לערבי: הנשק. באתוס הערבי הנובע מתנאי החיים במדבר, הנשק הוא האמצעי הלגיטימי והיחיד שבו שומר הערבי על כבודו, על בנותיו ואשתו, על ביתו ואדמתו. הדרישה של נתניהו מהערבים לוותר על הנשק היא איפוא דרישה חצופה ולחלוטין אינה מקובלת באזורנו רווי הנשק.

דרישה בלתי מקובלת נוספת של נתניהו היא שהקמת מדינה פלשתינית תהווה סוף לסכסוך הישראלי-ערבי. דרישה זו קשה ביותר לשומע הערבי, שכן הסכסוכים הנצחיים נותנים לבני האזור הזה את סיבת קיומם. רק כך ניתן להסביר את הסכסוך בן 1400 השנים בין הסונים ובין השיעים, וסכסוכים שבטיים, דתיים (בין מוסלמים ובין נוצרים) ואתניים (בין ערבים ובין כורדים) נמשכים דורות רבים ושפכו - ועוד ישפכו - נהרות של דם בכל רחבי המזה"ת.

נאום אובמה לעולם הערבי גרר תגובה חריפה של חמאס תחת הכותרת "נאום אובמה מדגיש את המשך הנטייה של וושינגטון לישות הציונית, ושאין טעם לסמוך על מסלול ההסדר המדיני". לשון התגובה (תוספותַי בסוגריים): "אנו בתנועת חמאס מביעים גינוי ושאט נפש מתוכן נאומו של הנשיא אובמה בעניין הבעיה הפלשתינית, שכן נאומו היה נוטה באופן בוטה לטובת הכיבוש הציוני (48'? 67'?) על חשבון זכויותיהם של הפלשתינים במולדתם. נאום זה מנציח את הסטנדרט הכפול של אובמה, שמצד אחד תומך בזכות העמים לחירות ולכבוד, אך מצד שני הוא מתעלם מזכויות העם הפלשתיני ומדגיש את מחויבותו לביטחון הישות הציונית. הוא מעודד בכך את הכיבוש לבצע עוד פשעים נגד הפלשתינים ומחזק את מדיניות הטיהור האתני נגד עמנו באדמות הפלשתיניות שנכבשו בשנת 1948.

"נאום אובמה אינו מחדש דבר בנושא הבעיה הפלשתינית, למעט ההתמקדות בעמדה האמריקנית המסורתית הנוטה לכיבוש, וזה מוכיח את צדקת דרכו של חמאס אשר הדגישה שוב ושוב כי אין טעם להמשיך במו"מ עם הכיבוש, והוזה כל מי שסומך על וושינגטון.

"אנו בתנועת חמאס מדגישים את חשיבות ההישג של הסכם הפיוס הלאומי, הבנייה המחודשת של ביתנו הפלשתיני, החובה למהר לבצע את מה שהוסכם, ולאחד את העם הפלשתיני כדי לעמוד בפני האתגרים והיהירות הציונית, על בסיס הדבקות בזכויות, באקסיומות הלאומיות ובזכותו של עמנו להתנגד לכיבוש בכל האמצעים. אל לנו לסמוך על הפוליטיקה אשר הוכיחה את כישלונה לאורך שנות ההסדרים המדיניים".

גם נאום נתניהו בקונגרס גרר תגובה חשובה של תנועת חמאס, תחת הכותרת: "נאום נתניהו חשף את הגזענות והתוקפנות של הכיבוש הציוני כלפי האומה האיסלאמית, ואת התכחשותו לזכויותינו במולדת". בתגובה נאמר: "נאום נתניהו היה מלא בזיופים, והוא מנוגד לאמת של המציאות וההיסטוריה, וחשף גזענות, התנשאות וקיצוניות ציונית כלפי העמים הערביים. נאומו לא כלל תוכן מדיני חדש, למעט הדגשת ההשקפה הציונית המבוססת על הכיבוש, באמצעות ההכרזה על הדבקות בירושלים כבירת הישות הציונית, סירובו ל'זכות השיבה' ולנסיגה מהשטחים הערביים שנכבשו בשנת 1967, דבר שמשמעותו היא המשך מדיניות הכיבוש והתוקפנות, ושלילת הזכויות של העם הפלשתיני על מולדתו.

"אנו בתנועת חמאס מדגישים כי אנו דוחים את ההתערבות הציונית-אמריקנית בעניינים הפלשתינים הפנימיים, שכן אין הם מקבלים את הפיוס הלאומי אשר אנו מדגישים את דבקותנו בו יחד עם אחינו שבתנועת פת"ח ובכל הפלגים הפלשתינים, כדי להגן על עמנו ועל זכויותינו במולדת.

"אנו קוראים לנשיא עבאס ולוועדת המעקב הערבית לשוב ולדון באופציית המו"מ שהוכחה ככושלת, וכמו-כן אנו קוראים להם לגבש השקפה אסטרטגית חדשה המתבססת על תמיכה בעמידתו האיתנה של העם הפלשתיני בכל הצורות שבהן הוא מתמודד עם הכיבוש הציוני היהיר".

תגובה "רגועה" זו של חמאס אינה אמורה להפתיע, שכן ארגון טרור זה מחפש כל דרך להפוך ללגיטימי בעיני העולם, ומנהיגיו אינם מעוניינים להישאר מאחור, כאשר העולם יכיר במדינה פלשתינית בספטמבר הקרוב. לכן, כדי להגיע להסכם הפיוס עם הפת"ח, הניחו לוחמיו לעת עתה את נשקם, והם מתכננים להשתלט על מדינה זו באמצעים דמוקרטיים, כלומר בבחירות הבאות.

נאומי וושינגטון נתנו לחמאס הצדקה נוספת לדרך ההתנגדות - הפסיבית בשלב זה - לכל מו"מ עם ישראל, שכן שלום עם ישראל עלול להעניק למדינת היהודים "תעודת ביטוח חיים", למרות שאין לה בעיניו זכות קיום. חשוב לזכור שככל שיגדלו סיכויי ההגעה להסכם כלשהו בין ישראל ובין אש"ף, כך תגדל המוטיבציה של חמאס לעבור להתנגדות אקטיבית, באמצעות ירי טילים ושיגור מחבלים לתוך ישראל כדי לזרוע הרג ושכול, ובכך לסכל את מאמצי אש"ף להגיע להסדר כלשהו עם ישראל. כל עוד אין הסדר שלום כזה באופק, יכול חמאס לאכול את פירות ההסכם שלו עם אש"ף: ליהנות מכספי התרומות מחו"ל מצד אחד, ולשמור על המדינה האיסלאמית שהקים בעזה מצד שני.