הלם

כולנו בהלם. אנחנו בהלם. אבחנה זו הינה בדוקה ומבוססת על-פי אלווין והיידי טופלר: זוג סוציולוגים, סופרים ועתידנים אמריקנים מפורסמים, בספרם הידוע 'הלם העתיד'.

הלם העתיד, הינה תסמונת מצוקה, גופנית ורוחנית, המתעוררת כתוצאה מהעמסת יתר על מערכות ההסתגלות הגופנית ועל מנגנוני קבלת ההחלטות של האדם. או, במילים פשוטות יותר: הלם העתיד הוא התגובה האנושית לגירויי יתר.

בחברה האנושית הקיימת היום, שולט הגל של תיעוש העל, המכונה גם מהפיכת המידע. אנו לכודים במה שניתן לכנות "דילוג הזמן". תהליכי התמורה בחיינו ועצמתם מתבצעים בקצב מואץ, ההופך על פיו את קצב החיים היומיומי ומחולל שינויים בתחושת הזמן שלנו ובעצם הדרך שבה אנו "חשים" את העולם סביבנו. אותה האצת קצב היא העומדת ביסוד תחושת התלישות, הארעיות, הכובשת את תודעתנו ומשנה מן הקצה אל הקצה את יחסנו לזולת, לדומם, לעולם הרוח, האמנות והערכים. יצרנו פער שחייבים לגשר עליו בינינו לבין עברנו ולבין ההווה שלנו. ניתקנו מאפני המחשבה, התחושה וההסתגלות הישנים, הכשרנו את הקרקע לחברה חדשה בתכלית, ואנו דוהרים לקראתה מבלי להתכונן כראוי.

האדם בימינו עומד מול גירויי יתר, הפגזת החושים, עודף מידע, המביאים לעומס יתר המחולל מצוקת הכרעה. איננו יכולים להכריע כראוי. השפעתם המצטברת של מצוקת ההכרעה ושל עומס היתר בתחום התחושה וההכרה מולידה ליקויי הסתגלות אפיניים. הבולט שבהם, כפירה מוחלטת. הכופר עוצם את עיניו בפני מציאות לא קרואה. כאשר הלחצים הכופים עליו הכרעות מגיעים לשיאם, הוא ממאן, בפשטות, לקלוט מידע נוסף. הוא מתנחם בקלישאות. הוא מכשיר למעשה את הקרקע לאסונו האישי והלאומי. הכפירה הזו, מגדילה את ההסתברות, שהתמורות, במקום שתתפצלנה לשורת בעיות הניתנות לפתרון, תמטנה עליו ועל אומתו בסופו של דבר, שואה. הכפירה הזו, היא היסוד להכחשה, הדחקה, התעלמות ואטימות אדישה, כלפי האיום הערבי הקיומי על העולם החפשי בכלל, ועל מדינת ישראל בפרט.

אימפריית הטרור האיסלאמי הרדיקלי תוקפת במלוא עוזה את אימפריית החופש. מדינת ישראל היא כעת כמו ספרטה של יוון, שעמדה במעבר תרמופיליי על אדמת יוון, ובקומץ של 300 ספרטנים והתספים בני בריתם, העיזה פנים בתוקף הפרסי (אחשוורוש) ונתנה השראה לעמי העולם החפשי להביסו ולהציל את כולנו משלטון טרור אפל. מדינת ישראל היא הספרטה של העולם החפשי כנגד אימפריית הטרור, אבל אין היא מודעת לכך די צרכה, ואין היא מחונכת לכך די הצורך.

ליקוי הסתגלות אופייני נוסף, הינו נסיגה כפייתית אל שגרות הסתגלות שהסבו הצלחות בעבר, אך אינן תופשות לגבי ההווה. הנסוג דבק ביאוש דוגמטי בהחלטות והרגלים מתוכנתים מן העבר. ככל שמתעצם איומן של תמורות מבחוץ, כן גדלה קנאותו הקפדנית לאפני פעולה מימים עברו. השקפותיו החברתיות מצטיינות בשמרנות יתירה. הלם העתיד מוליד בקרבו תמיכה היסטרית במצב הקיים (שכבר אינו קיים כל כך).

במקום להסתגל לחדש מיישם הוא אוטומטית את פתרונותיו הישנים, וניתוקו מן המציאות גדל עקב כך והולך. כך יש להבין את אידיאולוגיית 'מועצת יש"ע' שהתקבעה על כיבושי שטחים ולבבות במקום לייסד תנועה לאומית רחבה שתיטול את הגה המנהיגות היהודית הלאומית והבינלאומית.

כך יש להבין את אידיאולוגיית 'שלום עכשיו' שהתקבעה על שלום בכל מחיר מבלי להתחשב בתוכניות ופעולות המלחמה המוכחות בקרב הערבים. כך יש להבין את אידיאולוגיית השתדלנות החרדית והחילונית בהתאמה, שהתקבעה על הישרדות ומקלט לאומי, מבלי לפתח חזון לאומי ואחריות לאומית ובינלאומית רחבה. כך יש להבין את הסתגרות הדתות בדת במעגל סגור, במקום להתפתח לרוחניות ודרך חיים של אמונה במעגל פתוח לאנושות כולה, כפי שהתפתחה הנצרות לדרך 12 הצעדים של ה - AA. היהדות היא אמונה. היא תורת אמת ומצוות חיים ונבואה לעם עולם ועמי עולם. אנו מוכשרים וקרואים להיות עם נביאים וממלכת כהנים ועם קדוש לעולם כולו.

ולבסוף, נתקלים אנו בפשטנות הקיצונית. עת נופלים גיבורים ומוסדות ישנים מכל עבר, ושעה ששביתות, מהומות והפגנות מסתערות על התודעה, מבקש לו הפשטן הקיצוני משוואה צחה ובודדת, הסבר יחיד ומספק לאותו נחשול של חידושים סבוכים המאיים להציפו כליל. את רצונו של הפשטן הקיצוני לא ישביע שום דבר שאינו האמת המוחלטת מבחינתו. "חתירה לרווחים מקסימליים" - זוהי ההגדרה של החברה הישראלית והאמריקנית.

"קשר המתנחלים" - זהו ההסבר למהומות הערבים. "נטילת חלק בתהליך הדמוקרטי והכל שפיט וכלכיל" - זוהי התשובה לכל הבעיות. "הדת" - היא שורש כל רע. "חתירה למדינת הלכה חרדית" - זוהי ההגדרה של החברה החרדית והחרדית לאומית. "קשר החילונים והציונים" - זהו ההסבר למהומות הערבים. "נטילת חלק בתהליך הפוליטי לשם השגת שליטה במקורות מימון" - זוהי התשובה לכל הבעיות. "חתירה לארץ ישראל השלימה" - זוהי ההגדרה של המתנחלים. "קשר השמאלנים" - זה ההסבר למהומות הערבים. "נטילת חלק בתהליך התנוצצות ראשית צמיחת הגאולה קמעא קמעא שבמדינת ישראל" - זוהי התשובה לכל הבעיות.

מומחי תורת המידע, הנתקלים בתופעות אלו, יזהו מיד את הכפירה, ההתמחות, הנסיגה והפשטנות הקיצונית כדרכים קלסיות להסתגל למצבים של עומס יתר. פתרונות אלה לוקים כולם בהתחמקות מסוכנת מן המציאות על מורכבותה ועושר אפשרויותיה. הם מולידים דימויי מציאות מסולפים. ככל שמרבה האדם לכפור במציאות, ככל שמעמיק הוא את התמחותו בתחום צר על חשבון הרחבת אפקיו, ככל שמרבה הוא להתרפק על הרגלי העבר ופתרונותיו, ככל שהוא חרד לפשט את המציאות האופפת אותו, כן יורדת יעילות תגובותיו לחידושים ולהזדמנויות הפוקדות אותו לבקרים. אפילו אל מול איום מלחמה גלויה נגד מדינת ישראל.

השלב הפרדוכסלי הזה שלנו, של כולנו, בו אנו כולנו בעצם מצויים במבוכה ואי ודאות, באבדן עצה במישור הערכים האישיים, וממש בחוסר אונים משתק, הופך המתח לעצבנות, זעם ולעיתים לאלימות חסרת טעם. אירועים של מה בכך בדרכים ובכבישים ובתור לבנק ועל מקום חניה מעוררים תגובות מרחיקות לכת. אירועים רבי חשיבות כגון אבדן אדמות הגליל והנגב, פערים כלכליים, חדירת פליטים ועובדים זרים, השתלטות הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית הערבית, ההתקפה על גבולות מדינת ישראל, משטים ומטסים, השתלטות חמאס על עזה, הברית בין החמאס לבין פת"ח, והמזימה להקמת מדינה פלשתינית, התחזקות האירניזציה והמרד האיסלאמי ברודנים חילונים אכזריים ומושחתים - כל אלה אינם זוכים לתגובה מספקת ולהיערכות מתאימה.

כך אפוא, חרף הישגיה המדהימים בשדה האמנות, המדע, החיים האינטלקטואליים, המוסרים והפוליטיים, מדינת ישראל, בדומה לאמריקה, היא עדיין אומה שבה בורחים עשרות אלפי בני אדם מן המציאות ובוחרים בהתמכרויות שונות ומשונות לסמים, אלכוהול, מתירנות, מצעדי גאווה והתפרקות מערכים, דתות, אמונות, משפחות ותרבות עם וקהילה. מיליונים רבים ואנחנו בקרבם נידונו להלם העתיד.

יכולים אנו להתמודד עם הלם העתיד. עלינו ללמוד לצמצם את שיעור התמורות והחידושים בחיינו, על-ידי הפחתה מודעת של עומס הגירויים על-ידי הינזרות מרבים מהם, ובעיקר מתקשורת המונים. עלינו ללמוד לויסות זרם ההכרעות ולבסס אזורי יציבות אישית ולאומית. עלינו ללמוד כיצד לנהל את זרם התמורות ולהגיב אליהן באורח שקול וענייני. עלינו להתייעץ יותר, לבנות קבוצות עבודה ותמיכה רגשית. לחזק את המשפחה והמשפחתיות. לחזק את הלאום והלכידות הלאומית ולבנות חברה דיאלוגית המבוססת על מחוייבות מלאה לתרבות היהודית המתפתחת.

עלינו לחנך לערכים, לפיתוח מערכת מיומנויות תוך-אישיות ובינאישיות. עלינו לאלף את הטכנולוגיה ולהחליף טכנוקרטיה בחברת אחריות וערבות הדדית מפוכחת ומגוננת על עצמה מפני איומים פנימיים וחיצוניים כאחד. עלינו לפתח דמוקרטיה מרחיקת ראות עם יסודות מלוכניים בכדי למנוע את חופש הבחירה המופרז. כל זאת ועוד, יכולים אנו לעשות. מסלול ההתפתחות המובנה שעליו דיבר הנביא ואשתו הנביאה לאומות העולם, אלווין והיידי טופלר, מצויים בספריהם: 'הלם העתיד', 'הגל השלישי', 'מהפך העוצמה', 'מלחמה ואנטי מלחמה', 'עושר מהפכני'.

אך בינתיים נראה כי עתידים אנו כולנו, להתעורר מהלם העתיד, באמצעות הלם. כך כתב נביא מנביאי האמת הישראלים משה יראון, בספרו המופתי 'משוואת השלום'. ריפוי בהלם הינו מכשיר להקדים ולהעיר את עם ישראל מתרדמתו. והריני מוסיף שלכך מינתה לנו ההשגחה העליונה את הערבים מבית ומחוץ. האמריקנים כבר חוו הלם זה בפיגוע התאומים והכריזו מלחמת חורמה באימפריית הטרור. יש לקוות שנשיאי אמריקה ימשיכו לתרגם את ההתפכחות שלהם הלכה למעשה.

יש לקוות שמדינת ישראל לא תאבד את מקומה הבכיר כנכס אסטרטגי ולוחמת אמיצה בטרור וברשע ובכך נוסכת השראה בעולם כולו. הכניעה לטרור בישראל עשויה להפכנו לנטל ולמופת שלילי בעיני העמים ולכך מחיר כבד ונורא. נראה כי אירופה וישראל הינן אומות שטרם חוו הלם מרפא דיו. באין חזון - ייפרע עם. עדיין יכולים אנו להקדים תרופה למכה. הגיעה העת להכות בטרור עד חרמה. הגיעה העת להשיב מלחמה שערה ולנצח ניצחון שהוא הכרעה מוחלטת של הטרור.

וכך כתב משה יראון: "וכאשר יתעורר העם וישמע לנביאי האמת, הוא גם יבחר לו מנהיגי אמת, בעלי חזון וריאליסטיים כאחד. מנהיגים אשר ירחקו מתעלולים ומפעלולים פוליטיים ומפרסומים קטנוניים. מנהיגים אשר גורל עם ישראל בדמם, ארץ ישראל בעצמותיהם ורוח היהדות בנפשם. מנהיגים אשר ישעבדו את טובתם הפרטית לטובת עמם וארצם. בקיצור - מנהיגי אמת. רק הם יושיעו את עם ישראל ויובילו אותו ביד בוטחת ובלב מאמין אל גאולתו ואל בטחונו, בתוך עולם אשר סדום ובנותיה מחווירות לעומתו. לא רק למלחמה הבלתי נמנעת עם האויב הסוגר עלינו מסביב, חלקו בזעם וחלקו בחיוך ערמומי, אלא גם ובעיקר, לשלום אמת. כן יהי רצון".