השיטה שלנו לבחירת שופטים באמצעות וועדה מותקפת חדשות לבקרים בשל פגמיה - החל מטענות בדבר העדר שקיפות של דיוניה וכלה בהאשמות על מינוי שופטים בשיטת "חבר מביא חבר". אבל כל תחלואי השיטה שלנו גם יחד אינם מגיעים לקרסולי השיטה המושחתת והמשחיתה של מינוי שופטים בארצות הברית. כל כך מושחתת עד שהניו-יורק טיימס מצא לנכון להקדיש לאחרונה את מאמר המערכת שלו לבעיה הכאובה הזו.
הבעיה נעוצה בכך ששופטים בארצות הברית, כדי להיבחר לתפקידיהם, מקיימים מערכת בחירות - כמו היו פוליטיקאים לכל דבר. וכדי לקיים מערכת בחירות צריך כמובן כסף. והרבה. ומהיכן יגיע הכסף? מתרומות כמובן. ומכאן ועד לאבדן הבושה ולשחיתות - קצרה הדרך.
דומה שהמקרה הבא ימחיש את הבעיה במלוא מערומיה: חברה לכריית פחם ממערב וירג'יניה הפסידה במשפט מסוים 50 מיליון דולר. החברה ערערה לבית המשפט העליון של מערב וירג'יניה. אבל קודם שערערה תרם מנכ"ל החברה סך של 3 מיליון דולר לטובת מערכת הבחירות של שופט שהתחרה בשופט אחר על מקום בבית המשפט העליון של המדינה - אותו בית משפט שהיה אמור לדון בערעורה של חברת הפחם.
התרומה הוכיחה את יעילותה מעל ומעבר: השופט שקיבל ממנה 3 מיליון דולר ניצח את מתחרהו בבחירות, התמנה לכהונה בבית המשפט העליון, ישב בהרכב השופטים שדן בערעור של החברה שתרמה לו את הכסף, ופסק הדין של הערכאה התחתונה בוטל ברוב של שלושה נגד שניים - כלומר בזכות קולו המכריע של השופט שקיבל את התרומה.
המדהים בסיפור הוא, שעורך הדין של הצד שכנגד ביקש מהשופט לפסול עצמו, וזאת בנימוק שהוא קיבל 3 מיליון דולר מחברת הפחם ולכן הוא נגוע במשוא פנים לטובתה - אך השופט דחה את בקשת הפסילה. העניין כולו עלה לבית המשפט העליון של ארצות הברית, וזה ביטל - ברוב של חמישה נגד ארבעה - את פסק הדין של בית המשפט העליון של מערב וירג'יניה והחזיר את פסק הדין המקורי על-כנו.
העובדה שבית המשפט העליון של ארצות הברית ביטל את פסק הדין ברוב דחוק ולא פה אחד - מעוררת תמיהות בפני עצמה. שופטי הרוב קבעו שיש לבטל את פסק הדין מטעמי משוא פנים של השופט שקיבל את התרומה.
אבל שופטי המיעוט, בראשותו של הנשיא רוברטס שכתב את פסק דין המיעוט, קבעו שפסק הדין של שופטי הרוב מחבל באמון הציבור במערכת המשפט, וזאת - כיוון שאין כללים מנחים ברורים בסוגייה הזו. במילים אחרות, ארבעת שופטי המיעוט של בית המשפט העליון של ארצות הברית קבעו שביטול פסק דין שניתן על-ידי שופט שקיבל מאחד מבעלי הדין תרומה של 3 מיליון דולר - ביטול פסק הדין יפגע באמון הציבור במערכת המשפט.
המדינות השונות בארצות הברית לא ממש התרשמו מפסק הדין של בית המשפט העליון. רק תשע מהמדינות קבעו תקרה כספית, המשתנה ממדינה למדינה, שמעליה על השופט לפסול עצמו (במילים אחרות, שופטים יכולים להמשיך ולקבל תרומות ואף לדון בתיקים שבהם בעלי הדין תרמו לאותם שופטים כסף במערכת הבחירות - אם הם לא עברו את התקרה).
בשאר המדינות המצב גרוע יותר: כך למשל במדינת נבדה - בית המשפט העליון של המדינה ביטל הצעה של ועדה לפסול שופט אם הוא קיבל מאחד מבעלי הדין סכום העולה על 50 אלף דולר. או למשל במדינת
ויסקונסין - בית המשפט העליון של המדינה קבע שקבלת תרומה כספית, כשלעצמה, אינה מספיקה לפסול את השופט וצריך עילת פסלות נוספת לשם כך. ומה קרה לשופט ההוא שקיבל את שלושת המיליונים? הוא קודם לתפקיד נשיא בית המשפט העליון של מדינתו מערב וירג'יניה.
