כניסת נבזלין מציגה, במקביל, באור נלעג, את ביקורתה של קבוצת שוקן נגד עסקת מעריב-אי.די.בי שהושלמה בתחילת חודש יוני. בכירי דה-מארקר יצאו במתקפה חריגה וחריפה והעלו שורה של טענות: א) כניסת אי.די.בי. למעריב מגדילה את הריכוזיות במשק (טענה שנדחתה על-הסף על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים); ב) טענו נגד אישור העסקה על-ידי בנק הפועלים כנגד פרעון חלקי בלבד של ההלוואות שניתנו למעריב (טענה שנדחתה על-ידי בנק ישראל, שהתיר ביצוע העסקה מחמת הנסיבות שנוצרו); ג) ואף טענו נגד כניסתו האישית של נוחי דנקנר (יו"ר אי.די.בי.) לשוק העיתונות, בטענה שיעשה שימוש פסול בעיתון מעריב (דרישה שנדחתה אז, ועתה היא נשמעת צבועה ומתחסדת בעיקר עם הכנסתו של נבזלין לקבוצת הארץ).

סימנים ברורים בדבר עומק המשבר נראו בשנים 2010-2009. הצרות באו בזו אחר זו: א) בנק הפועלים סירב להגדיל אשראים לקבוצה ואף דחה את הבקשות למחזר הלוואות שמועד פרעונן הגיע [מקרה או לא - באותה תקופה שנדחו פצחו הארץ-דה-מארקר במתקפה תקשורתית חריגה ביותר על בכירי בנק הפועלים, ובראשם על דני דנקנר (יו"ר) וציון קינן (מנכ"ל)]; ב) מן העבר השני - שותפתו הראשונה של שוקן המחזיקה 20% ממניות הקבוצה - חברת ההוצאה לאור הגרמנית דומונט שאוברג, החלה לגלות עצבנות והציגה שאלות קשות באשר לאמיתות המידע שקיבלה טרום-ההשקעה שביצעה בקבוצת שוקן. ממידע שהובא אלי בזמנו עולה כי הקבוצה הגרמנית אף העלתה אפשרות להציע למכירה את חלקה בקבוצת שוקן.

העסקה עם נבזלין מעידה, בראש וראשונה, על המצוקה אליה נקלעה קבוצת שוקן, שנדרשה לכסף גדול מהר ככל שניתן. הדעת נותנת כי עמוס שוקן, אחיו הלל ואחותם רחל אידלמן, קיבלו את ההחלטה הקשה לאחר שהגיעו למסקנה כי קיומה של הקבוצה מוטל בספק אם לא יוכנס, ומהר, איל הון עם 'כיסים עמוקים', שיגלה עניין ברכישת מניות במחיר גבוה יחסית - משיקולים לאו-דווקא עסקיים הנוגעים לשורת הרווח.

נבזלין, ששווי נכסיו נאמד ביותר משני מיליארד דולר, סומן כאיש מתאים. המו"מ עימו, מתברר, נמשך כשנה. עמוס שוקן קיים עימו כמה פגישות והתרשם מהאיש - נבזלין הוא אכן איש מרשים במיוחד הן בהופעתו והן בהליכותיו - ובעיקר מנכונותו להזרים מהר מאוד את הכספים, בלי בדיקה כלכלית כדבעי ובלי ברבורים... דווקא נסיבות אלה מעוררות שאלות מטרידות:

• נבזלין מבוקש ברוסיה באשמה שביצע פשעים חמורים, כולל הזמנת סדרה של מעשי רצח. הוא הורשע שלא בפניו. אומנם, הוא זכה להגנה יוצאת דופן מצד הממשל האמריקני (כשבראשו עמד הנשיא ג'ורג' בוש) ומצד ממשלת ישראל (כשבראשה עמד אריאל שרון), מסיבות שטרם הובררו, אך ברור כי אין להתעלם מהרשעתו בבית משפט ברוסיה, באשמה למעורבות במעשי רצח, כל עוד לא הצליח נבזלין להפריך את האישומים נגדו;

• נבזלין טען כי הוא נרדף יחד עם שותפו דאז לקבוצת יוקוס, מיכאיל חודרובסקי, על-ידי משטרו של ולדימיר פוטין וזאת מסיבות פוליטיות. חודרובסקי מוחזק עתה בכלא ברוסיה, לאחר שהורשע בבית המשפט ברוסיה במעשי מרמה חמורים ובגניבת כספים. פנייתו בבקשה להתערבות בית הדין של האיחוד האירופי, נדחתה, בנימוק שהוא (- חודרובסקי) לא הצליח להפריך את האישומים שהועלו נגדו ברוסיה; ואף לא הצליח להוכיח כי הוא נרדף בידי פוטין מסיבות פוליטיות. החלטת בית הדין של האיחוד האירופי בעניין חודרובסקי לא פורסמה, משום מה, בהודעת עיתון הארץ - שהכריז כל כניסת נבזלין ועל פנייתו של חודרובסקי, ולעומת זאת נטען בה כי שניהם נרדפים בידי פוטין;

• עיתון הארץ בכלל ודה-מארקר בפרט ניהלו בשנים האחרונות קמפיין אגרסיבי נגד הטייקונים בכלל ושורה של אוליגרכים בפרט. אלה גם אלה סומנו כגורמים המסכנים את כלכלת ישראל ואת השיטה הדמוקרטית הנהוגה במדינה. האוליגרכים מרוסיה, במיוחד, סומנו כאילי הון שיש להתרחק מהם, מחמת זאת שכספם הושג לכאורה בדרכים בלתי כשרות, והוא עלול לשמש בידם אמצעי לחדור לאורגני השלטון בישראל;

• אנשי עסקים בישראל שביצעו עסקים עם אוליגרכים מרוסיה ספגו ביקורת קשה מצד כמה כלי תקשורת, ובראשם דה-מארקר. והנה עתה, מבצע שוקן בעצמו עסקה עם ראש וראשון לאוליגרכים - הוא נבזלין, ואף מצדיק זאת בתרומתו הצפויה לעסקי הקבוצה. כיצד, אם כן, יש להתייחס לפרסומים מן העבר בגנות האוליגרכים? האם קוראי דה-מארקר הוטעו אז והולכו שולל? או שהם מולכים שולל עתה?;

• לית מאן-דפליג: קבוצת שוקן מצויה במצוקה כלכלית חמורה. נוכח המשבר המתעצם בשוק העיתונות הכתובה היא צפויה לדמם עוד שנים הרבה. מבחינה זו, ניתן לקבוע כי נבזלין לא רכש מניות בקבוצת שוקן מתוך ציפייה להרוויח כסף;

• ובכן, מהו השיקול העומד על הפרק לדידו של נבזלין? האם השיקול הוא לרכוש מטריית הגנה? הכרת מעמדו המיוחד של הארץ-דה-מארקר במפת העיתונות והקשרים, מלמדת כי נבזלין מקבל כבר עם הרכישה סוג של הכשר - לגיטימציה, מצד המערכת המקורבת לשוקן, היא-היא המערכת המשפטית, ובראשה: הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון. נבזלין בהחלט יכול לצפות כי עתה, בהיותו שותף בכיר בקבוצת שוקן, יקפידו אלה גם אלה יותר ויותר לגונן עליו מפניו שליחיו של פוטין;

• עיתון דה-מארקר עסק בשנים האחרונות לא מעט בפרסום כתבות ו/או תחקירים על/נגד אוליגרכים. מדוע לא פורסמה כתבת תחקיר על נבזלין? האם עסקיו ואופן התנהלותו נבדקו ונמצאו כשרים?