סכנה ושמה אריה דרעי

אחרי שריצה את עונש המאסר שלו ושילם לחברה את חובו, שמורה, אומנם, לאריה דרעי הזכות המשפטית לשוב אל החיים הפוליטיים. אלא שמעבר לזכות הזאת יש בחזרתו משום מסר שלילי מובהק לחברה הישראלית. כאן המקום להזכיר שהוא הורשע בעבירה שיש עימה קלון, ובתור שכזה הוא בוודאי אינו ראוי לכהן במשרה ציבורית, לפחות לא מההיבט המוסרי.

הצרה היא שבמציאות הפוליטית הקיימת, אין שום סיכוי להצר את צעדיו של דרעי ולעצור אותו מלשעוט קדימה. הוא היה ונותר מנהיג כריזמטי, שיודע לסחוף אחריו המונים ולהפנט אותם בכישופיו הפוליטיים גם בשעותיו הקשות ביותר.

שובו של האיש לזירה הפוליטית אינו אלא מסר ברור שישראל היא, בעצם, ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות למי שנוטל את החוק לידיו. בכך רק ממשיך דרעי את מסורת-קודמיו, שאף שסרחו כאישי-ציבור, קיבלו, בסופו של דבר, בעיטה למעלה.

נבלה וטריפה

סקרים עדכניים מנבאים לו הצלחה מובטחת, בין אם כראשה העתידי של שס ובין אם כמנהיגה המוכתר של מפלגת "תיקון" עצמאית. באירוניה של הגורל יהיה במקרה הזה "מתקן העולם" האיש שסרח בעצמו.

את דרעי אפשר לשנוא או לאהוב, אבל אי-אפשר להתכחש לעובדה שהמדובר באדם שובה-לב, שיודע להתחבב על כולם, גם אם מדובר ביריביו הפוליטיים. הדברים באו לידי ביטוי ברור כשכבר נחשף קלונו ברבים. אישי-ציבור, מכל קצווי הקשת הפוליטית, לא היססו אז לעמוד לצידו ולהחמיא לו, בלא לחוש שבעצם איבדו בכך כל פרופורציה.

אם אומנם יחזור דרעי להנהיג את שס, תהיה זו, מן הסתם, תעודת-עניות למפלגה, שכבר הספיקה להיחלץ בעבר מן הכתם הזה, אבל שעלול לחזור ולדבוק בה גם להבא. אלא שגם אם ירוץ דרעי בראשה של תנועה עצמאית, הוא יהיה רחוק מלהגשים את חזונו לתיקון. חבירתו לקדימה, שעם מנהיגתה, ציפי לבני, כבר הצליח ליצור כימיה, לא תוסיף לו הרבה כבוד. מעבר לכך שמדובר בחבירה למפלגה שהשחיתות דבקה ברבים מאנשיה, גוברת הסכנה המוחשית שדרעי גם לא יהסס להעניק לה את הרוב הדרוש לכינון ממשלה, על תקן של "זו נבלה וזו טריפה".