השלום מנוכר, אבל לא קפוא

הכינוי שניתן לעידן ההתקוממות במדינות ערב הוא "אביב העמים". אלא שבינתיים אין ניצני האביב ממהרים להופיע, ובמקומם פוקד את מדינות ערב קיץ חם ולוהט. בסוריה, משטרו של בשאר ממשיך לטבוח בעמו, ובאותו יום שבו הוציא המשטר עשרות אלפי פקידי ממשלה וסטודנטים להפגנת תמיכה בו בדמשק, התחוללו בערי השדה הפגנות נגד המשטר, שבהם צעקו משתתפיהן: "העם רוצה את הפלת השלטון". טוניסיה ממשיכה לסבול מחוסר יציבות שלטונית וממשבר כלכלי. בלוב נמשכת מלחמת השבטים זה החודש הרביעי ברציפות, ומלחמת "אלקד'אד'פה", שבטו של קדאפי, הולכת ומתעצמת. בתימן, מרחץ הדמים הגיע עד לארמון הנשיאות, והמדינה חיה בצל מלחמת אזרחים.

אך גולת הכותרת היא מצרים. אחרי חמישה חודשים מאז פרוץ המרד, מצבה נראה גרוע ממה שהיה. בראש רשימת הדאגות ניצבת ההתדרדרות במצבה הכלכלי של המדינה.

על-פי נתונים רשמיים, מאז תחילת ההתקוממות, נוצר גירעון של 70 מיליארד לירות מצריות (כ-11 מיליארד דולר). התיירות, המהווה מקור הכנסה יסודי (13 מיליארד דולר אשתקד), כמעט שבקה חיים, ועיתונאים ישראלים שביקרו לאחרונה במצרים מדווחים כי בתי המלון שם כמעט ריקים - מלבד אלה שבסיני, שאותם פוקדות קבוצות מאורגנות ממזרח אירופה.

מרבית המשקיעים הזרים נרתעים מפעילות כלכלית במצרים בשל חוסר היציבות, והם אף החלו למשוך את פיקדונותיהם מן הבנקים המצריים. האינפלציה גוברת, ושערה של הלירה המצרית הוא כ-0.16 דולר, בעוד שבשנות ה-80' היה 1.2 דולר. אך בשכרם הממוצע של כלל השכירים לא חל שיפור, והוא עומד עדיין על 3 דולרים ליום.

סקר דעת קהל שמימן הממשל האמריקני, שנערך במחצית השנייה של אפריל 2011 (פורסם ב-5.6.11) וכלל 1,200 נשאלים, מגלה כי הגורם העיקרי להתקוממות במצרים הוא המצב הכלכלי המתדרדר. ואומנם, ההפגנות בימי שישי בכיכר אלתחריר נמשכות, וההמונים דורשים את שיפור המצב ואת המשך העמדתם של ראשי המשטר הקודם לדין באשמת שחיתות.

סימנים מדאיגים

שיפורו של המצב הכלכלי אכן נמצא בראש סולם העדיפויות של הממשל החדש. ראש ממשלת מצרים עוצאם שרף יצא לביקור בסעודיה ובקטר כדי לבקש סיוע. לפי דבריו, זקוקה מצרים ל-11 מיליארד דולר כדי לעבור את הקיץ בשלום.

הממשל האמריקני הודיע על ביטול חלק מן החוב המצרי (1 מיליארד דולר). אך מחווה זו אינה משפרת ממש את המצב. כזכור, בעבר מחקה ארה"ב חוב של מצרים בסכום של 40 מיליארד דולר, בעקבות השתתפותה של מצרים במלחמת "סופת המדבר" ב-1991.

בנוסף למצב הכלכלי הקשה, יצא גם השד העדתי מן הבקבוק, זאת בעקבות עלייתם של "האחים המוסלמים" ושל הסלפים - הקנאים אף יותר מהם - והפיכתם לתנועה לגיטימית. אלה תוקפים קופטים בעת תפילתם בכנסיותיהם, ודוברים קופטיים אומרים כי יש בכך שינוי, לעומת שלטונו של מובראק, שבמרבית המקרים מנע תקיפות כאלה.

למדיניותו של השלטון החדש, שבראשו עומד הפיקוד הצבאי העליון, חסרים קווי יסוד ברורים. הבחירות למועצת העם ולנשיאות יתקיימו לקראת סוף השנה, ויש ציפייה דרוכה לקראת עלייתם של "האחים המוסלמים", המשתתפים זו הפעם הראשונה בבחירות באורח רשמי. מוחמד אלברדעי, מי שעמד בראש הוועדה לאנרגיה גרעינית וכיום אחד מן המועמדים לנשיאות, הביע דאגה מעלייתם של "האחים המוסלמים". גם הפיקוד הצבאי והמפלגות החילוניות שותפות לדאגה זו.

נוכח המשבר הכלכלי והחברתי שבהם נתונה מצרים, מתעוררת מאליה השאלה בדבר עתידו של הסכם השלום בין מצרים ובין ישראל. ואכן ישנם סימנים מדאיגים.

אף על-פי ש"האחים המוסלמים" הודיעו כי לא ידרשו לבטל את הסכם השלום, הם קרוב לוודאי יבקשו לפתוח אותו, ולהתנות את המשך קיומו בקידומו של העניין הפלשתיני.

גם תיווכה של מצרים למען ההתפייסות בין חמאס ובין הרשות הפלשתינית אינו מבשר טובות, במיוחד כשמצרים לא התנתה את ההתפייסות בעריכת שינוי בסדר יומו של חמאס, המסרב להכיר בישראל והמניף סיסמאות של מדינה פלשתינית מן הנהר ועד הים.

בנוסף, התקיימה הפגנה גדולה מול שגרירות ישראל בקהיר, שבה דרשו המפגינים לגרש את שגריר ישראל, אם כי השלטונות פיזרו אותם ביד קשה ועצרו כ-300 משתתפים.

אך קיימת נקודת אור אחת לגבי עתיד השלום, וזוהי הודעת הפיקוד הצבאי העליון כי הסכם השלום יישמר. ניתן להסיק מהודעה זו, שגם ההנהגה המצרית החדשה מבינה כי השלום עם ישראל הוא בחירה אסטרטגית נכונה, וכי יסודות הכלכלה המצרית - תיירות, הפקת נפט, המשך הפעלתה של תעלת סואץ והסיוע הכלכלי - תלויים בקיומו של ההסכם עמנו. סביר מאוד אפוא להניח כי השלום עם מצרים יתמיד, גם אם הוא עלול להיות קר יותר ומנוכר יותר.