למחות נגד האפליה המקוממת!

חגי סגל חושף כי ניתן היה ליישם פתרון אחר בשאלת חקירתו של הרב דוב ליאור ("המלצה ישנה של היועמ"ש: אין מניעה לחקור רבנים (מבוגרים) בביתם". מקור ראשון, 1.7.11). אין ספק כי מבחינה עיתונאית מדובר בחשיפה ראויה המוכיחה שהמשטרה הייתה יכולה לנהוג אחרת - לבוא אל הרב במקום לדרוש ממנו לבוא אליה. אולם אין כל אפשרות להתעלם מכך שאופן חקירתו של הרב ליאור אינו אלא פרט בתוך התמונה הכוללת. במקום להפנות את תשומת לבו של הציבור לשורש הבעיה מטפלים דווקא באופן החקירה? זוהי התעלמות מצערת מהבעיה האמיתית.

השאלה העיקרית העומדת לדיון אינה נוגעת לכבודו של רב בישראל ולכן גם אינה נוגעת לשאלה מי יבוא אל מי או באיזה מקום תיערך החקירה. השאלה האמיתית היא שאלת השוויון בפני החוק ואופן השימוש הבלתי-דמוקרטי שהמדינה - באמצעות תופסי משרותיה - עושה בכוחה המשפטי והמשטרתי. זהו בדיוק התחום שבו פועלת ללא לאות שטיפת המוח של המערכת המשפטית והמשטרתית שתכליתה לטעת בציבור את ההנחה הכוזבת כי "כולם שווים בפני החוק".

אם נקודת המוצא היא כי החוק אכן מופעל באופן שוויוני, אז באמת לא נותר אלא לחפש פתרון התולה את העיקר בשאלת כבודם של רבנים, שהרי במדינה שבה כולם שווים בפני החוק אין כל עילה אמיתית להימנע מחקירה. לעומת זאת - במדינה שנוהגת באופן מפלה, הרי אי-ההתייצבות לחקירה מטרתה - בראש ובראשונה - למחות נגד אותו אי-שוויון משווע ונגד אותה אפליה מקוממת על-רקע פוליטי המתבצעת כל הזמן!

דברי בלע והסתה מן הצד השמאלי

כל מי שמקשיב לגלי צה"ל או מציץ באתרי אינטרנט, יבחין בנקל באוסף הביטויים הקשים שאנשי השמאל הקיצוני משלחים במדינת ישראל, בצה"ל או במתנחלים (או בכולם יחד...). מדובר באוסף עצום של דברי בלע וקריאות הסתה שהרקע להם הוא התמיכה הנפשית והאידיאולוגית באויב הפלשתיני ואף במעשי הטרור שלו.

פרופ' זאב שטרנהל למשל, פרסם לפני מספר שנים מאמר ובו כתב: "לרבים בישראל, ואולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות, לא פוגעים בנשים ובילדים ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצידו המערבי של הקו הירוק".

העצה הניתנת לפלשתינים "לרכז את מאבקם נגד ההתנחלויות" מובנת על-ידי כל אדם סביר כהמלצה, או לפחות כהסכמה, לביצוע מעשי טרור נגד אוכלוסיה אזרחית. אולם זהו רק החלק ה"קל" שבדבריו, שכן, אמירתו של פרופ' שטרנהל היא חמורה הרבה יותר אפילו ממה שנוטים לחשוב. פרופ' שטרנהל מעניק למעשי ההרג והרצח שמבצעים הפלשתינים את התואר המופרך והכוזב "התנגדות מזוינת", כאילו היה מדובר בלחימה נגד צבא ולא במעשי טרור נפשעים נגד אוכלוסיה אזרחית, וכאילו שייתכן דמיון כלשהו בין מעשי הרצח של הפלשתינים להתנגדות של המחתרת הצרפתית ("La Résistance") כנגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה. בנוסף, מתוך קביעתו כי "לרבים בישראל... אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם" ברור לחלוטין שאף לו אין כל ספק בכך. מזעזע.

"החוק חל על כולם"?!

והנה, למרות שחלפו כבר שנים רבות מאז כתיבת המאמר לא זומן עדיין פרופ' שטרנהל לחקירה! היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לא רק שלא פתחו בחקירה ביוזמתם, כפי שעשו במקרה של הרב ליאור, אלא אף דחו את כל התלונות והפניות הרשמיות שהופנו אליהם בנושא זה!

פרקליט המדינה, משה לדור, טוען כי "החוק חל על כולם" - ולכן על הרב דוב ליאור לעמוד לחקירה "כמו כולם" - אך טענה זו כשלעצמה היא לב הבעיה ותמצית האפליה. אנשי השמאל הקיצוני המעלילים נגד צה"ל והמצדדים במעשי טרור נגד המתנחלים אינם מוזמנים כלל לחקירה! ומכיוון שכך - הם גם אינם יכולים לסרב לבוא לחקירה שלא זומנו אליה ולכן גם אין צורך לחטוף אותם לחקירה כשהם נוסעים לתומם בכביש, וזאת אחת הסיבות לכך שלעולם לא נשמע את פרקליט המדינה טוען נגדם!

במדינה שבה נושאי משרה ציבורית מנהלים מדיניות מפלה מטעמם ועל דעת עצמם, ובמדינה שבה החוק אינו מופעל באופן שוויוני כלפי כולם - הרי אי-ההתייצבות לחקירה באה במטרה למחות נגד האפליה המקוממת ולחשוף אותה בפני הציבור!