|
|
אין ארוחות חינם [צילום: AP]
|
|
|
|
|
ואם לא בא לי ביום שלישי? הייתה אחת הפרסומות המדוברות לפני כעשור, אולם נראה שרישומה הצרכני ניכר גם היום למי שפוקד את רשתות המזון בעיקר באזור המעדנייה ומבקש לפנק את עצמו במעט נקניק. האם גם אתם שמתם לב לעובדה שאתם נדרשים לקנות 400 גרם על-מנת לקבל את "העסקה במחיר המדהים של 300 גרם?".
על פניו עסקה טובה וכלכלית, אולם מה קורה אם האדם מבקש לקנות רק 150 גרם?, האם גם אז ישלם את אותו מחיר למאה גרם? - ברור שלא!. ומה אם האדם חיי בגפו או צורך מעט? מדוע הוא צריך לסבסד את הבולס?. ובכלל, האם 400 גרם נקניק נשארים טריים לאורך כול התקופה במקרר?.
לחברות הנקניקים יש אינטרס מובהק לגלגל כמה שיותר סחורה ומאחר שאין מתנות חינם, כמה חבל שדווקא מיעוטי היכולת, נדרשים לסבסד את מחיר הנקניק של המבוססים. מדוע יוצרים מגבלות? ומדוע דוחפים אותנו להגדיל כול פעם את סל הקניות?.
התבוננות בעגלות הקונים ברשתות, לעיתים מעוררת פלצות, כמה אוכל הישראלים קונים, ופועל ניתן לראות זאת על גופנו העוטף את עצמו בריפודים מסוכנים.
רשתות השיווק קופצות על כול טרנד אפשרי ובלי משים פועלות גם בכיוונים מנוגדים. טרנד הבריאות נמצא בכול פינה - אורגני, ללא חומרים משמרים, קמח מלא, לחם מלא, ביצי חופש ומעבר לפינה באותו סופר מעודדים אותך לצרוך כמויות של נקניק והכול תחת מגבלות ותנאים אשר מעוותים ומייקרים, את המחיר הבסיסי של המוצר הבדיד.
קנה 3 קבל עוד שתיים מתנה, קנה 400 גרם וקבל אותם במחיר של 300 גרם. מתי יבין העם היושב בציון, שאין ארוחות חינם ושהסופר לא מחלק סתם הנחות. מתי יבינו הצרכנים שיש אנחה ויש הנחה?. לצערנו הציבור הדומם, החלש והמבוגר, הוא זה שנושא על כתפיו הצרות את העדר ההנחות ואת רוב האנחות. לעיתים נדמה שהיחס היחיד שהוא מקבל, כיאה למי "שתורם" הוא הקופה המהירה עד 10 מוצרים, שלא מעט פעמים דווקא היא האיטית. משום מה אני די משוכנע, שציבור זה יהיה מוכן לוותר על "קופת הפריבילגיות" ולקבל את המחיר הראוי לו - "המחיר של כולם".
