תחילת הסוף של התעמולה האנטישמית

לפני מספר שבועות הזדעזעה התקשורת הישראלית מכוונתם הנפשעת של נבחרי הציבור לבדוק את מקורות המימון של ארגוני "זכויות האדם" שהתרבו בישראל כפטריות אחר הגשם. "זכויות האדם" על-פי ארגונים אלה הן הזכות לפגוע, להכפיש, ואף להרוג ביהודים, וכל המרבה הרי זה ראוי לגשם נדבות גדול יותר. מתברר כי ארגונים אלה, שפעילותם מסבה נזק קשה לישראל, תדמיתית, מדינית וערכית, ממומנים רובם ככולם על-ידי ארגונים על-ממשלתיים מאירופה ומן המערב, ואלה מקבלים את עיקר מימונם מן הממשלות עצמן. בדרך עקיפין, קנו לעצמן ממשלות זרות יכולת להשפיע על סדר היום הציבורי במדינת ישראל עד כדי התערבות גסה ויכולת הטייה של מדיניותה. להוותה של מדינת ישראל, אין מדובר במדינות אויב, אלא דווקא במדינות שהן לכאורה ידידותיות: מדינות באירופה, ארה"ב אוסטרליה וקנדה. יוזמת החקיקה בכנסת שמה לה למטרה לבטל את יכולתן של ממשלות זרות להתערב בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל דרך אותם ארגונים שהוכיחו עצמם כאנטי-ציוניים, עוינים ואף אנטישמים לכל דבר ועניין, ועל זה כמובן יצא קצפה של התקשורת הישראלית, הקשורה בכל נימי נפשה לארומה הבינלאומית של אותם ארגונים.

אלא שמתברר כי לכל הפעילות האנטישמית המנוהלת דרך אותם ארגונים יש תמונת ראי באותן מדינות עצמן. על כל הפגנה צווחנית בבילעין, ישנה הפגנה מוסלמית צווחנית לא פחות בלונדון, אמסטרדם, בריסל, ושטוקהולם. עם כל תהלוכה אנטישמית שמובילים פעילי ISM בירושלים, יש עשרות תהלוכות מאיימות הרבה יותר בדן-הך, שטרסבורג, בירמינגהם והמבורג. אומנם הפעילים למען משט האנטישמיות ל"שחרור" עזה צווחים Free, free Palestine, אבל מצד שני הם מניפים גם שלטים למען שלטון האיסלאם ולעזאזל חופש הדיבור והיכונו לשואה הבאה. בשלב מסוים גם לגויים מחלחלת התובנה שמסע ההשתלחות האנטישמית שהם מימנו ביודעין או שלא ביודעין, חוזר אליהם כבומרנג, והופך את חייהם שלהם לגיהינום. בעקבות התובנה, מתחילה פעילות אזרחית נוגדת, פעילות פוליטית נוגדת, ולבסוף מגיעה גם מדיניות הכורכת את ההשתלחות האנטישמית בפגיעה באינטרסים החיוניים של אזרחי המדינות עצמן.

השקעה במקום החרמה

את ההתפכחות האירופית מן הרב-תרבותיות האנטישמית מוביל זה כעשור הולנדי בשם חירט וילדרס. הפוליטיקאי הצבעוני ביותר באירופה, איש גבה-קומה, צרכן מושבע של מבהירי שיער, הקים מפלגה הגורסת כי האיסלאם הוא אידיאולוגיה טוטליטרית שמקומה לא יכירנה במדינה דמוקרטית. בהתאם לכך, הוא תומך נלהב של קורבנות האנטישמיות האיסלאמית, ובראשם - ישראל. למרות התעמרות משולחת רסן בו מצד הממסד הרב-תרבותי בהולנד, ולמרות הפחד מפני האלימות המוסלמית שרצחה שניים מעמיתיו של וילדרס, (פים פורטוין ותאו ואן-הוך) הוא מעולם לא נרתע, והרים את נס המרד ברב-תרבותיות. העם ההולנדי הגדיל את כוחה של מפלגתו של וילדרס פי 10 בתוך שני מחזורי בחירות. כיום, זוהי המפלגה השלישית בגדלה בהולנד, ושותפה בכירה בממשלה.

לאחר שגבר וילדרס על ניסיונה של מערכת המשפט לעקוף את משפט הבוחר (וזוכה מאשמת הסתה בעוון פרסומיו אודות האיסלאם), חלה תפנית בגישתה של ממשלת הולנד כלפי הארגונים שעיקר עניינם לחבוט בישראל. חבר בית הנבחרים ג'והאן דריזן, כינס את ראשי הארגונים לשימוע והודיע שדבריהם מעוררים שאט נפש, וכי על ממשלת הולנד לגדוע ללא דיחוי את המימון הניתן להם. מחוקקים ממפלגות אחרות תמהו על התמיכה במדיניות של עיצומים, הסתלקות מהשקעות וחרמות על ישראל ((Boycott, Divestment, Sanctions, ובהתאם לכך קיצצו עשרות מיליוני אירו לשניים מן הארגונים הגדולים ביותר המעורבים ישירות באחזקת אתרים אנטי-ישראלים ובתמיכה בחמאס. שר החוץ של הולנד הבטיח לבחון אישית את האופן הפסול שבו משתמשים הארגונים במאות המיליונים שמעמידה לשימושם ממשלת הולנד, ואמר כי אם ארגון משתמש בכסף כדי לממן אתרי אינטרנט עוינים לישראל, הרי שיש לו אישית בעיה איתו. מעתה והלאה, כל הארגונים המצפים למימון, ימצאו עצמם מבוקשים לחקירה אודות השימוש בכסף, ולהתערבות אם פעילותם נוגדת את מדיניותה המוצהרת של ממשלת הולנד.

מדיניותה החדשה של ממשלת הולנד מתמצית בהידוק הקשרים עם ישראל. בהרצאה שנשא בטכניון המשנה לראש ממשלת הולנד, מקסים ורהגן, התחייב הנציג הרשמי של הולנד לברית של "מדינות חדשניות" עם ישראל ולהקמת מועצה לשיתוף פעולה ישראלי-הולנדי בפרוס שנת העבודה 2012. השקעה במקום החרמה, זו הסיסמה החדשה של ממשלת הולנד.

וזוהי רק ההתחלה. ממשלת הולנד היכתה בסניף ההולנדי של ארגון IHH על-רקע תמיכתו בחמאס, והקפיאה את נכסיו. משנת 2003 רשום IHH כארגון תומך טרור, אבל רק עכשיו ננקטת פעולה של ממש להצרת צעדיו. יתר על כן, בית המחוקקים ההולנדי תמך בהחלטה המכירה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוב של 113 מתוך 150, ושלל הכרה במדינה פלשתינית.

לשינוי הגדול בהולנד מצטרפת יוון. יש ליוונים הרבה צרות בימים אלה, ולכאורה מה אכפת להם מארגון אנטישמי זה או אחר, או ממשט זה או אחר. אבל מסתבר כי גם ליוונים נמאס מן הפעילות האנטישמית המשתפכת לרחובות, ומן ההפגנות המאחדות את קיצוני השמאל עם קיצוני האיסלאם. קריאות Free free Palestine מצטרפות בתודעתם להפגנות האלימות המביאות את יוון על עברי פי הפחת של קריסה כלכלית, ולכן, אחרי שנים של סובלנות לאנטישמיות, החליטה ממשלת יוון לחתוך, ולאסור על יציאת משט השנאה. רב החובל של הספינה האמריקנית המתהדרת בשם ספרו של אובמה Audacity of Hope, נכלא באשמה של סיכון חיי הנוסעים, כאשר ניסה לצאת לים בניגוד להוראות הממשלה. האנטישמים למיניהם רואים במדיניותה החדשה של יוון את ידה המכוונת של רשעת הציונות, אבל אין רגליים לדבר. יוון בעצמה הגיעה למסקנה כי מתן חופש פעולה לאנטישמיות מנוגד לאינטרסים שלה, ובהתאם להכרה זו - פעלה.

גם קנדה היא ארץ מושכת הגירה, ובטורונטו נרשמו עשרות ארגונים שעיקר פעילותם היא אנטי-ישראלית, אנטי-ציונית ובסופו של דבר גם אנטישמית. מספר האירועים האנטישמיים זינק פי ארבעה תוך עשור. נוכח המסה הגדולה של פעילות אנטישמית, ניתן היה לחשוב כי בלחץ הקהל, תיטה ממשלת קנדה לכיוון אנטישמי נוגד ישראל, תוך כניעה למסע ה-BDS. במבחן המציאות מתברר, כי קורה בדיוק ההיפך. ממשלת קנדה היא מן הממשלות הידידותיות ביותר לישראל. מספר הביקורים בדרג שרים רק הולך וגדל, כולל הסכמי שיתוף פעולה כלכלי וביטחוני. ראש הממשלה הרפר הפך למפלצת השחורה של הארגונים האיסלאמיסטיים, בשל הפסקת המימון של ארגון קיירוס - ארגון "זכויות אדם" שעסק במימון ארגוני הכפשה ישראלים. המפלגה השמרנית שזכתה ברוב מרשים בפרלמנט הקנדי, אף הגדירה את הפעילות האנטי-ישראלית כפעילות אנטישמית, ואת הביקורת ה"לגיטימית" על ישראל כמסווה לאנטישמיות, גם אם נאמרה בפי נציגים יהודיים.

אבל אולי הסמן החשוב ביותר לשינוי הוא בבריטניה. בריטניה היא מעוז האנטישמיות מאז שבגדה בעקרונות ועידת סן-רמו שהעניקו לה את המנדט על ארץ ישראל. בשנים האחרונות הייתה הממלכה הבריטית לחוד החנית של השתלטות סדר-היום האיסלאמי ושל האנטישמיות האיסלאמית. מספר האירועים האנטישמיים המיוחסים למוסלמים הוא פי עשרה מזה המיוחס לאוכלוסיה הכללית, הגם שזו גדולה פי עשרה מן האוכלוסיה המוסלמית. לונדון מכונה כיום בפי חלק מתושביה לונדוניסטן, דגלים בריטיים מוּסָרים מפחד ההמון המוסלמי המוסת, ומשטרת הבירה נסה מפני ההפגנות האנטישמיות הכורכות את התביעות המוסלמיות על ארץ ישראל עם התביעות להחלת השריעה בבריטניה. ובכל זאת, עצר משרד ההגירה הבריטי את שייח' ראאד סלאח, ראש תנועת חמאס בישראל, ומנע ממנו להופיע בפרלמנט, בטענה של הסתה לאנטישמיות וקשרים עם ארגון טרור, ועוד יותר - בשל היותו גורם הפוגע בשלום הציבור. עמוד התווך הרעיוני של האנטישמיות המודרנית - הפרדה בין אנטי-ציונות לאנטי-שמיות - אינו קביל עוד, אפילו בבריטניה, באותו אופן שהרב-תרבותיות הולכת ומאבדת את הלגיטימיות שלה במדינה זו, כפי שגם קורה בגרמניה, בהולנד, בדנמרק ובשווייץ.

מוקדם מדי להתרונן אודות השינוי החל במערב כלפי התעמולה האנטישמית מבית היוצר האיסלמו-שמאלני. אבל יש סימנים ראשונים לשינוי מגמה, ובאלה יש לאחוז ולא להרפות.