החטא הקדמון

"אני יודע שאוצר המילים שלו כולל 600 בלבד", אמר אבא אבן על רפאל איתן, "אבל למה הוא מתעקש להשתמש רק ב-200?" נזכרתי באמירה העוקצנית הזאת כאשר ראיתי בסוף השבוע (8.7.11) את שני העמודים הקבועים של סימה קדמון בידיעות אחרונות. כי לא משנה מה יקרה בשבוע היוצא - שני העמודים הללו יהיו תמיד, לעולם ועד ולנצח נצחים בכיוון אחד ויחיד: נגד בנימין נתניהו בפרט ונגד ממשלתו בכלל.

נסתפק בכותרת המשנה של המדור הפעם: "השיחות עם הטורקים עלו על שרטון, השליחות של יעלון נכשלה, אבל לפחות שר החוץ שומר על הכבוד הלאומי. ההצעה לקצר את שבוע העבודה, שזוכה לתמיכה בציבור ובכנסת, נשלחת למנוחה ארוכה בוועדה, אבל לפחות ראש הממשלה דואג לכבודו העצמי. ושר הביטחון מציע לכולם להירגע - אבל עם כל הכבוד לו, אין ממש סיבה להיות רגועים".

במילים אחרות: המצב רע. במילים שונות: המצב על הפנים. וזה מה שכותבת קדמון, תוך גילוי דבקות במטרה מהסוג שעליו מקבלים צל"שים, שבוע אחרי שבוע, ולא משנה מה העובדות. ההבדל הוא, שצל"שים מקבלים על גבורה ולא על הטעיות מכוונות.

הקו המנחה של קדמון הוא שמצבה של ישראל, בעיקר בזירה הבינלאומית, חמור ביותר. היא מזהירה אותנו, באותה דבקות, מפני האסון המתרגש ובא עלינו עם ההכרזה הפלשתינית על מדינה בעוד חודשיים. היא מונה כסוחר בשוק את הכשלונות והפאשלות של מדיניות החוץ הישראלית, מבית מדרשם של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. מי שקורא בקביעות את הטור שלה, צריך להגיע למסקנה שרצוי להסתלק מכאן כמה שיותר מהר - או מוטב: להפיל בהקדם האפשרי את ממשלת האסון הזאת.

הבעיה היא, שהעובדות - במיוחד בשבועיים האחרונים - מצביעות על תמונה שונה. זה לא שכל העולם הפך להיות פרו-ישראלי והצטרף להסתדרות הציונית, אבל בהחלט יש מגמה משמעותית של שיפור. הנה העובדות:

• אחרי שהנשיא ברק אובמה הכריז על התנגדותו להכרזה הפלשתינית, החליט הקונגרס לצמצם את הסיוע לרשות אם בכל זאת תבוא הכרזה.

• בולגריה ורומניה - לא ידידות קרובות ומסורתיות של ישראל - הודיעו שיתנגדו להכרזה.

• אבו מאזן מחפש דרכים לרדת מעץ ההכרזה ומדבר על כל מיני תנאים/אפשרויות, שאם יתממשו - יימנע מאותה הכרזה.

• טורקיה(!), יוון, קפריסין וצרפת מנעו את יציאת רוב ספינות המשט הפרו-חמאסי לעזה.

• דוח ועדת פאלמר של האו"ם, שעיקריו פורסמו השבוע, מצדיק את הרוב המכריע של פעולות ישראל בעת המשט הקודם, קובע שהסגר על עזה חוקי ודוחה את הדרישה הטורקית להתנצלות.

• ישראל וטורקיה מקיימות מגעים שקטים להסדרת היחסים ביניהן.

• שורה של מדינות מנעו את הגעת הרוב המכריע של אנשי המטס הפרו-חמאסי, לפי רשימות שהעבירה להן ישראל.

• ולבסוף: ישראל וסין מנהלות שיחות על שיפור מחודש של קשריהן הביטחוניים.

כל זה - רק בשבועיים האחרונים. אבל את קדמון (כמו את נחום ברנע ורוב הכותבים של נוני מוזס) לא תבלבלו עם עובדות. היא מצידה, אגב, פטורה בכלל מהצורך להוכיח את דבריה: "רוב הציבור תומך בה ויש רוב בכנסת שחושק בה" - היא אומרת על הצעתו של סילבן שלום לשבתון בימי ראשון, בלי שום נתון מספרי שיאמת את הטיעון. באותו קטע היא גם מאשימה את נתניהו בכך שהוא מטרפד את ההצעה רק משום שהמציע הוא שלום (למי ששכח: בעלה של ג'ודי, בעלת מניות בידיעות ואחותו של נוני מוזס), כי "ייתכן גם ייתכן" שביבי פועל ממניעים אישיים. ועל זה כבר נאמר: כל הפוסל - במומו פוסל.

אולי כבר נמאס לקרוא, ולמען האמת כבר די נמאס להגיד, שידיעות אחרונות פועל בקו אחד ויחיד: להפיל את נתניהו כדי לפגוע בישראל היום. אבל כל עוד העיתון מספר שתיים בישראל ימשיך להשתמש בעיתונות כמסווה לניהול קמפיין מסחרי - אנחנו נמשיך לחשוף את ערוותו.