לא "חוק החרם" (המעמיד עיצומים מוניטריים על מחרימי ארצם) עצמו הוא שכה חשוב, אלא המסר שמאחוריו, לאמור: ההשתוללות האנטי-ישראלית, האנטי-יהודית וציונית בידי "משנאי החינם בינינו", אלו "הנבלים ברשות הרוח" נגמרה והמקעקעים את זכות קיומו של העם היהודי למדינה יהודית בארץ ישראל לא יינקו.
לפני מספר חודשים כשלה ממשלת נתניהו באופן אומלל ומטופש בחסימת חתרנות העמותות החוץ-פרלמנטריות בישראל כדוגמת "הקרן לישראל חדשה". נראה כי נתניהו לא ממש השיג את שעולל לעצמו, לממשלתו ולציבור ככלל. הכעס נגדו בקרב מרבית הציבור הנאור, ציבור חובבי-ציון, על כי טרפד את הפעולה החקיקתית לחסימת אותן עמותות המהוות איום אסטרטגי על קיום ישראל עקב חתירתן נגדנו מבפנים, נמצא בנקודת רתיחה אשר תפיל אותו וממשלתו לקרשים, גם אם יציג הישגים כלכליים כאלו או אחרים.
אם גם הפעם יתקפל, הרי אפשר שבמו ידיו נעץ את המסמר הנוסף בארון המתים הפוליטי שלו ושל מפלגתו. גוש חובבי ציון ישמור על כוחו ואף יתעצם, אך "הליכוד" יירד מבמת ההיסטוריה. יעלה לשלטון זה אשר יבטיח ויקיים לבוחרים פעולה תקיפה ויעילה כנגד "משנאי החינם בינינו". הציבור במדינת ישראל הולך ופונה לעבר הלאומי, היהודי, הקיומי וטוב שכך, זה אשר לא יבין ויזהה המגמה הזו ישלם בעתידו הפוליטי. מ"זו הכלכלה טיפש" כמאמר מערכת הבחירות האמריקנית, עברנו לנוסח הישראלי של "זו מדיניות הפנים טיפש".
המתנגדים ל"חוק החרם" באים כמובן (מדוע איש אינו מופתע) משורות השמאל הרדיקלי-פשיסטי העמל ללא לאות להחרים את מדינת ישראל. הללו מגינים על עצמם וכוחם השלטוני (באמצעות שליטתם בתקשורת, במערכת המשפט, באקדמיה ובמשרדי
ממשלה מסוימים). ענייני אידיאולוגיה אינם מעורבים כאן, הם משמשים אך כסות מאחזת עיניים למטרה החשובה יותר לטעמם. במידה שתיחסם דרכם להכפיש ולקרוא לחרמות נגד מדינתם בארצות החוץ, הרי שהדבר מסכנם בתביעה אזרחית לפיצויים בתוך ישראל, אך לגבי דידם אפשר ויותר חשוב, אפשר שהחוק המוצע החדש חוסם הלכה ולמעשה את זרם השוחד והשלמונים ממדינות ומגופים שוטמי-ישראל ואנטישמים המעלים שלמוניהם כיום על-מנת לגייס מכפישים ו"קוראים לחרם" מתוך מדינת ישראל (שמאל קיצוני-אנרכיסטי-פשיסטי). בכך שזממם לא יעלה בידם עקב "חוק החרם" החדש, הרי במשתמע שירותם הבזוי לאדוניהם מחוץ לגבולות המדינה ייתם, וכך ייבשו מקורות המימון של עשרות אלפי ישראלים נבזים, מאותנני האיחוד האירופי, הקרן לישראל חדשה, קרן פורד ועוד עמותות איסלאמיות וערביות אשר ודאי יפנו משאביהן לכיוונים מנזקי-ישראל חדשים.
כמובן, הפגיעה הצפויה בכיס המשוחדים והמאותננים בישראל לא תעבור בשקט. הם יעלו על הבריקאדות על-מנת לתחזק ולתזמר את זרם השלמונים והאתננים המאפשר להם גם שליטת עניבת-חנק על כולנו. לפתע ייאלצו הם - שומו שמיים - לחפש עבודה יצרנית, לקום בבוקר לעבוד עד ערב כאחד האדם. האמצעים שינקטו הללו יהיו מגוונים, נכלוליים ונבזיים התואמים את התנהלותם מעשה יום-יום של הבואשים הללו עד עתה.
הם ינסו לגייס את בית המשפט העליון – אותו שומר חותם השמאל הרדיקלי הפשיסטי במדינת ישראל;
הם ינסו לטעון ל"מקארתיזם" – זוהי תרועת הקרב השרלטנית החביבה על מעמידי הפנים הללו;
הם ינסו להשוות את "ישראל כאירן" – זו תרועת ההפחדה המסורתית של המאותננים;
הם ינסו לטעון ל"הרס הדמוקרטיה" – בנוסח אורווליאני שהרי הם-הם המקעקעים יום ביומו את הדמוקרטיה;
הם ינסו להביא לעזרתם את "זכויות האדם" – זו השמיכה השרלטנית העבה המכסה כל עוולה כיום בעולמנו;
הם ינסו לטעון לפגיעה ב"
חופש הביטוי" – בעודם כמובן מקעקעים את חופש הביטוי של מתנגדיהם.
ובכן, שיצעקו עד שיחר גרונם ויכחילו פניהם. שינבחו הללו כלבי הפבלוב הבזויים, שיירת ישראל עבור תעבור בגאון.
משך שנים אנו, בטורים אלו, נושאים את הגישה המקדמת את הצורך והחובה לעמוד על עקרונותינו וזכויותינו לנוכח הקהילה הבינלאומית תוך גילויי שיקול-דעת, מתינות ואיזון. משך שנים נמנעו ממשלות ישראל מלנקוט גישה זו. משך שנים התרפסנו וליחכנו את מגפי הפריצים מארצות הים וכמובן חטפנו באחורינו בעיטות מאותם מגפיים... ואיך לא.
מדיניות הממשלה הנוכחית שינתה את כללי המשחק אם כי בלב ולב. לאחר תקופת התאמה מסוימת (אנו במאמרינו חזינו כי תקופת ההתאמה תארך כשנתיים עד שלוש שנים) וכבמטה קסם, כאשר אנו עומדים על עקרונותינו וזכויותינו בעקביות, מתחילות אומות העולם הנאור לעמוד לצידנו משום שהעולם, הטבע האנושי, מכבד את הנחוש והעקבי, היודע את רצונו וחותר להשגתו כל זמן שקיים היגיון פשוט, קליט וצודק מאחורי כל זאת. משך שנים הסברנו כי על-מנת לגלות היתרונות בנקיטת מדיניות מסוג זה יש צורך באורך-רוח, בסבלנות, באשר המדיניות הבינלאומית אינה מגיבה כה מהר כפי שהיינו חפצים, אך הדיבידנדים הממתינים לנו בסופה של הדרך הם עצומים.
נראה כי ישראל מתחילה לקטוף את הפירות הגלומים במדיניות עקבית, מדיניות של עקרונות עם נכונות לפשרות. מדינות העולם מעריכות זאת ומתחילות להתיישר מאחורי תמיכה במדינת ישראל (עדיין עם השגות ודיונים אשר לא ייתמו עוד זמן רב), לא תמיכה עוד ב"מדינת ניצולי השואה" אלא תמיכה בשותף אסטרטגי. ממעמד של מדינה מסכנה, שפופת ראש ורצונות, המושיטה יד קבצנית לתמיכה רחמנית ומתחשבת בנו, הפכנו (כפי שהפכה כלל המדיניות הבינלאומית המתעוררת מחירגון מלחמת העולם השנייה ולמול הסכנה האיסלאמיסטית) למדיניות של אינטרסים, ומדינת ישראל הנחשבת למדינה חזקה ומשפיעה בחלקת אלוהים הקטנה שלה במזרח התיכון, נראית בהחלט בת-ברית אסטרטגית נחשקת והולכת. ככל שמנהיגינו ימהרו לעמוד על השינויים הללו בהלך הרוח הגלובלי, כן ייטב לנו. נראה כי בהקשר זה, ממשלת נתניהו עושה צעדים אומנם מהדסים-מהוססים אך בכיוון הנכון.
והנה, חלקה השני של משוואת הנחישות הפוליטית והמדינית, זוהי מדיניות הפנים. ישראל חייבת (בנפשנו הדבר) לעבור ממצב שלטוני של דמוקרטיה אוטופית-מתאבדת למצב של דמוקרטיה-מתגוננת. בכך חשיבותו הגדולה מערכו הממשי של "חוק החרם". מדינת ישראל חייבת להפגין קבל עם ועולם כי היא עקבית ונחושה להגן על עצמה והאינטרסים שלה. חלק מהפגנה זו היא מדיניות פנים, אומנם באורח דמוקרטי כמובן, אך בלתי מתפשרת כנגד "משנאי החינם בינינו". במידה שנוכיח נחישות ורצון קיום בלתי מתפשר, יעמדו מדינות העולם לימיננו ואף יעשו זאת בשמחה. העולם המערבי צריך את ישראל כבת-ברית אסטרטגית ועוד לנוכח "האביב הערבי" אשר ככל הנראה יביא עוד "יגון ערבי" בטווח של שנים לפני שיתפתח לכיוון דמוקרטי חיובי בטווח עשרות בשנים. זה זמנה של מדינת ישראל להפגין כי אינה משענת קנה רצוץ, כי היא מאוחדת ומלוכדת, מדינה יציבה, דמוקרטיה-מתגוננת ומפוכחת במזרח התיכון.
חרם הבא להניע גורמי-חוץ להחרים את ישראל על-מנת ללחוץ על מקבלי ההחלטות שלנו לשנות מדיניותם נגד רצונם ורצון בוחריהם, הוא פעולה אנטי-דמוקרטית בוטה ובזויה, אשר רק ב"נפלאות ישראל" (אכן קנינו לנו ייחוד שלילי עולמי בכך) אינה נכנסת לקוד הפלילי. מכאן שחוק החוסם את אותה פעולה אנטי-דמוקרטית הוא מגן-דמוקרטי להלל. כמובן, כל זאת במידה שאנו מכירים בזכותה של הדמוקרטיה להתגונן, או לחלופין אנו משווים בנפשנו כי הדמוקרטיה היא סחבה עלובה הבאה למלא גחמותיהם של מעטים לכוף רצונם על רצון הרוב במדינה.
הבה ונרענן עובדת יסוד דמוקרטית. זכותו של כל אדם לשנות את המהלכים המדיניים במשטר דמוקרטי במידה שהוא נוקט צעדים דמוקרטיים, דהיינו - משכנע את הבוחרים (הציבור) או נציגיהם בכנסת לשנות זאת. כל פעולה אחרת היא אנטי-דמוקרטית ופלילית. וכי מהו ההבדל בין קבלן קולות העומד בפתח הקלפי ומשחד את הבוחר הפוטנציאלי בעזרת סכום כסף להצביע למועמד ה"נכון" לבין קריאה לחרם על ישראל באמצעות גורמי-חוץ? שני המקרים זהים עקרונית ושניהם פליליים. וכדי להוסיף חטא על פשע, הרי ה"קוראים" לחרם ממומנים בשלמונים ובהטבות מפליגות בידי אלו בארצות הים ה"נקראים" להטלת החרם. דהיינו, העגל היונק והפרה המניקה נמצאים בזהות ובתיאום אינטרסים ושלמונים על-מנת להפיל שלטון נבחר דמוקרטי לגיטימי או לכופף ידו. אם זאת אינה פעולה נוגדת הקוד הדמוקרטי, פעולה פלילית (שלא להזכיר, מקעקעת מוסר), אזי מהי פעולה פלילית מלכתחילה?
חשוב כי נשמור על מידתיות גם אם נעשים דברים בתוכנו אשר אינם לרוחם של רבים. חשוב להזכיר כי פעולת חרם בתוך ישראל נגד אדם או גוף הנעשית באופן אישי, שאינו מאורגן, אומנם אינה מוסרית או תקינה ציבורית, אך אינה צריכה להיחשב כעניין אנטי-דמוקרטי באשר זכותו של כל אדם להעדיף או להימנע מלצרוך מוצרים מסוימים והדבר מעוגן בקוד הדמוקרטי. האמור כולל גם את תושב תל אביב החפץ להחרים מוצרי "התנחלויות". אכן זו פעולה כשרה, אך אבוי כמה מסריחה. מאידך-גיסא, כל הנושא מתהפך באשר לקריאה לחרמות בידי גופים המתארגנים לשם כך בתוככי מדינת ישראל כנגד יחידים או גופים אחרים בישראל, או לחלופין גורמים ישראלים ואפילו יחידים הבאים לשלב ידיים עם גורמי-חוץ אנטישמים ואיסלאמיסטים נגד ממשלתה הנבחרת הדמוקרטית של מדינת ישראל. פעולת החרם המאורגנת היא ניסיון בדרכים אלימות (כן, חרם הוא סוג של אלימות, שווה-ערך לאלימות-מילולית) לשנות, לחסום דעות לגיטימיות של מתנגדים, ולכן חרם, כל חרם, גם אם הוא נעשה בידי יחידים ובוודאי שבידי התארגנות כלשהי, ככלל הוא פסול, אנטי-דמוקרטי ובזוי.
אנו בזאת מפגיעים בחברי הכנסת וממשלת ישראל לעמוד על זכויות הציבור היהודי החרד לקיומו של הלאום היהודי ומדינת ישראל כביתו, כנגד הקמים עליו להכריתו מבפנים, לאשר את חוק החרם אשר יהווה את הסמן השפוי לחוקים תומכי דמוקרטיה-מתגוננת במדינת ישראל.
