הזיכרון הקצר של מקבלי ההחלטות

תחת הכותרת "מתווה המלחמה הבאה" כותב רן פקר בידיעות אחרונות (12.7.11) את דעתו לגבי המלחמה הבאה ואת הצורך להשקיע עוד בחיל האוויר. נכון שדבריו של רן פקר מתונים יותר ממה שהורגלנו לשמוע ולקרוא לפני חמש שנים ויותר, ומידת הצניעות שבחר בה טובה וממש לא אופיינית להתבטאויות דומות של מומחים לחיל זה, ועדיין נראה כי הזיכרון שלנו קצר והוא נוטה לתעתע בנו שוב ושוב.

פקר כותב כי טעות היא להילחם את המלחמה הקודמת ואני מסכים עם אמירה זו, אלא שאני חושב שלא פקר ולא אחרים כולל אני יודעים כיצד תיראה המלחמה הבאה. יש נטייה בקרב מפקדים בכירים לחשוב מתוך תחכום מדומה, כי ההתכוננות למלחמה הבאה משמעותה התכוננות למשהו אחר שהוא אינו "המלחמה הקודמת". זו גם הייתה המחשבה של הרמטכ"ל דן חלוץ בזמנו ושל בכירים נוספים שהתיישרו על-פי קו המפקד וזנחו את הידיעה העצמית שלהם ואת דעתם. גם אז, לפני המלחמה טענתי בפני כל מי שרצה לשמוע (כולל בכתב-עת של הצבא "מערכות"), כי איננו יודעים כיצד תיראה המלחמה הבאה ובהחלט יש אפשרות שלמרבה הפלא היא תיראה דווקא כמו המלחמה הקודמת.

משמעות הדברים אז והיום היא שההנחה שקרב היבשה בטל מהעולם אינה נכונה, שהצורך להעביר תקציבים ועדיפות מבצעית לחיל האוויר על חשבון כוחות היבשה הוא טעות, כי סגירת יחידות שריון וביטול מפקדות יגרמו נזק כבד במלחמה הבאה, וכי ההיסטוריה הצבאית המודרנית מלמדת כי כמעט מעולם לא הושגה הכרעה בלא קרב יבשה.

אני מסכים לדברי פקר בדבר חשיבותו של חיל האוויר ובדבר היתרון הגדול שלו, שהוא - ניידות רבה לטווחים רחוקים של אמצעי חימוש מגוונים. כל זה נכון, מסייע מאוד ולעתים גם מקטין את המוטיבציה של האויב להילחם, אבל הכרעה באמצעות חיל האוויר בלבד כמעט שאינה אפשרית. הדוגמאות רבות - החל במלחמת עירק ועד להפצצות של נאט"ו את לוב כבר ארבעה חודשים ללא הכרעה.

כולנו היינו רוצים צבא חזק שכל מרכיביו חזקים במידה שווה, אבל החיים הם פשרה בין חלופות וכאשר אתה מחליט על חיל אוויר חזק מאוד, אתה בהכרח מחליט על כוחות יבשה חלשים יותר. החוכמה היא לאזן בין מרכיבי הכוח של הצבא.

פקר מרמז על דיון נוקב שהתקיים במערכת הביטחון לפני ההחלטה על רכישת המטוס המתקדם F35 בגלל העלויות האסטרונומיות שלו. ברור שהצטיידות במטוס יקר כל-כך תקטין את יכולת הצבא להשקיע באמצעים אחרים, כולל הצטיידות במספר אפקטיבי של מיירטים שונים שנועדו למנוע פגיעה מסיבית של טילי אויב באוכלוסיה של ישראל. אם הרצון לרכש של F35 מתבסס בעיקר בגלל יכולת החמקנות שלו, הרי ידוע לכל שיכולת זו תושג רק עם תצורת חימוש פנימית המוגבלת מאוד בכמותה. במצב זה לא יוכל המטוס להגיע ליעדים הרחוקים שכולנו מכוונים אליהם. אם יזדקק לתדלוק אווירי, יכולת החמקנות תהיה משנית היות שאת מטוסי התדלוק לא ניתן להסתיר. ההחלטה כאמור נפלה, אבל בינתיים התברר כי היצרן האמריקני אינו עומד בזמנים והדחייה בייצור מאפשרת לצה"ל לנתב חלק מהתקציב למערכות אחרות.

ההצטיידות של הצבא מורכבת ונועדה לאזן בין הצרכים השונים. החזרה לדעות בדבר כוח אווירי שיעשה לבדו את המלאכה מזכירה לי ימים לא מוצלחים בשנים של לפני מלחמת לבנון השנייה. מותר ללמוד מהעבר ורצוי במכלול השיקולים גם להתבסס עליו.