מפחיד לראות את הפרצוף האמיתי

אין יום שאותם דמוקרטים הזויים מבקשים להפוך את בית המשפט העליון לעוד כנסת. והנה מה אומר על כך המורה הרוחני: "אך אין ספק, כי גדולה מסכנת טשטוש התחומים בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת היא הסכנה של ביטול התחומים בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת. המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חרות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הרחיים של השררה. על-פי השקפת החיים של שוחרי החירות אנו חושבים כ"אמיתות מובנות מאליהן "מכת חוקי החירום" מוכיחה שגם עליהם יש להילחם בתקופתנו ובמדינתנו. אולם אני מציע לא להסתפק ב"עצמאות המשפט" כי אם לחרות על דגלנו את עליונות המשפט.

עליונות המשפט – כיצד?

אם העם קבע לעצמו על-ידי נבחריו חוק יסודי, המגדיר את מעמדו ואת יחסיהן ההדדיים של הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת; המגדיר לא רק את זכויותיהם וסמכויותיהם אלא גם את חובותיהם של נציגי השלטון המגדיר לא רק את חובותיו אלא גם את זכויותיו של האזרח ואת חירויותיו המדיניות, הנפשיות והכלכליות; לאחר שהעם קבע לעצמו חוקת יסוד כזאת, הרי כל שאר החוקים ,ולא רק פקודות השלטון המבצע, חייבים להיות מתאימים ומותאמים לחוק היסודי. ואין הם יכולים לסתור אותו, כמובן, החוקה מבטיחה את החירויות האזרחיות רק במידה ש הן "חיות" בהכרת העם ובמידה שהעם נלחם עליהן או מוכן להלחם עליהן. אולם החוקה עצמה הופכת להיות, בדרך של השפעת גומלין, גורם נושא-חרות, באשר היא מעמיקה את הכרת העם בזכויותיו.

עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, או חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים, המתקבלים על-ידי בית הנבחרים (המתקבלים, כפי שראינו, בהשפעה ניכרת או מכרעת של הממשלה) מתאימים לחו ק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו. את זכות הגשת הקובלנה המשפטית ביחס ל"חוקים" יש להעניק לכל אזרח, אם הוא רואה את עצמו נפגע על ידם במישרין או בעקיפין, ודבר המשפט יקום.

עליונות המשפט – למה? יש וישאלונו - בשם ה"דמוקרטיה, כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים, אשר לא נבחרו על-ידי העם, יוכלו לבטל על-ידי החלטתם הקרויה "פסק דין "החלטה שנתקבלה בצורת חוק על-ידי נבחרי העם?. זוהי שאלה מדיחת-דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על-ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף המושג של שלטון העם.

אפשר להקשות נגדו כלום זוהי דמוקרטיה שאיש אחד, או אחד-עשר או חמשה-עשר אנשים הקרויים "מיניסטרים" ישללו מאת העם את זכויותיו האלמנטאריות ויניעו את ה"רוב שלהם" בבית הנבחרים ל קבל "חוק" שעל פיו כל חייל או שוטר, ראשי לאסור ולכלוא כל אדם שיהיה חשוד בעיניו, או להיכנס לביתו של אזרח ולערוך בו חיפוש או לפתוח את מכתביו של האזרח...." . אז הבנתם מהו שלטון החוק בעיני המורה הרוחני? לא כמותכם המבקשים להפוך הכול ל"דמוקרטיה עממית".

דמוקרטיה איננה שלטון הרוב בלבד, אלא זכותו של המיעוט לשמור על כלל זכויותיו. שלטון דמוקרטי נאור מאפשר שיח חופשי, איננו מגביל בחוקים דרקוניים זכויות יסוד שיש לאדם. ותעשו טובה ועל תחזרו על "דמוקרטיה מתגוננת". אם נתחיל לדון מפני מי צריך להתגונן, יתכנו הפתעות בלתי נעימות בעליל. והנה עוד ציטוט של אותו מורה רוחני באמת:

"לאחר שהסתכלנו מקרוב בדרכי הפעולה של המכונה השלטונית גם במשטרים לא-טוטאליטאריים, לא חד-מפלגתיים, למדנו בוודאי להבחין בין הצורה לבין התוכן, למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם. על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו.

את זאת אפשר להשיג רק בדרך של "עליונות המשפט", כלומר קביעת החירויות האזרחיות כ"חוק היסוד" או "חוק עליון" ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תקפו של חוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החירויות האזרחיות.

רעיון "עליונות המשפט" איננו, איפוא, רעיון "תמים" או "רומנטי" או תיאורטי אם "האווירה הציבורית" תיתן למשפט בחברה ובמדינה את מעמד העצמאות הבלתי-מסויגת; אם לשופט תינתן ההכרה - לא רק החוקית, כי אם הפנימית – של דיין צדק בלתי תלוי, הרי האווירה הציבורית הזאת, וההכרה הפנימית הזאת קבעו את קיומה של"עליונות המשפט", כערובה מעשית לחרות היחיד וכקו חיבור בין חרות האדם ובין תיקון החברה."

לא נעים, מה? לא מתאים לכם!. התייחסנו כאן לשלטון החוק, עליונות המשפט ועליונות המערכת המשפטית, נטולת אינטרסים פוליטיים במובן הפשוט ביותר של המילה. דברי המחבר ברורים והם הוכחה להיותו אחד האנשים הדמוקרטיים באמת. לו היה שומע אתכם מבקר עניינית את בית המשפט העליון, הוא היה גאה בכם כי כך צריך להיות במשטר דמוקרטי. אסור שתהיה חסינות בפני ביקורת. ברם, ישנם גורמים המבקשים את נפשו של בית המשפט העליון רק כדי להפוך אותו לאכסניה פוליטית. זה פסול. ואל תגיבו שבית המשפט העליון הוא מעוז השמאלנים. קודם בדקו את הפסיקות. האמת היא שאתם אינם מעוניינים בבדיקה מתוך ידיעה שרוב העם לא ילך לקרוא את פסקי הדין.

יתכן ובמאמרים אחרים יובאו קטעים העוסקים בהיבטים אחרים של הדמוקרטיה בעיני המנהיג הרוחני. לשמחת כולם, יו"ר הכנסת, מר ראובן ריבלין, הביע את דעתו על מתקפת החוקים הבלתי דמוקרטיים בעליל. מאוד רצוי לקרוא את דבריו. הם לא ינעמו לכם!.

אגב, שכחתי עד עתה לגלות מיהו המנהיג הרוחני שאתם כל כך אוהבים להסתתר מתחת לסינרו: מנחם בגין ז"ל, כתבים.