הטור של פריצי

מזל שהצעת החוק לחקירת ארגוני השמאל נפלה. מה היה הימין עושה אם החוק היה מתקבל, הייתה נפתחת חקירה נגד איזה ארגון לזכויות אדם והיה מתברר שאי-אפשר להאשימו בבגידה כלשהי במדינה?

האקדמיה המדעית למדעים זועמת. השרה לימור לבנת יוזמת שינוי בחוק עתיק שקבע שיו"ר רשות העתיקות חייב להיות רק אחד מחברי האקדמיה הזו. לבנת מתקנת לזה שיו"ר רשות העתיקות יוכל להיות כל מדען בכיר מתחומי ההיסטוריה או הארכיאולוגיה, שמינויו יעשה לאחר התיעצות עם האקדמיה למדעים, אבל זה לא חייב להיות אחד מחבריה.

לכן האקדמיה למדעים כועסת. אל תטעו. זו לא כל האקדמיה. זו חבורה של 92 אנשי מדע ומחקר שהם חברי הגוף הזה, שאליו הם נבחרו לכל ימי חייהם. הם בוודאי אנשי מחקר מכובדים ואנשי מדע טובים, אבל זה עדין לא אומר שחוץ מהם אין עוד מדענים וחוקרים ומנהלים מעולים בחברה הישראלית ובאקדמיה הישראלית הכללית.
המאבק הקליקאי והארכאי הזה של האקדמיה למדעים, שחושבת שרק היא ואנשיה ראויים ובלתם אין שום מועמד ראוי לעמוד בראש רשות העתיקות, מעיד על כך שחלק ממגדלי השן שלנו אכולי עששת ופטינה שהצטברו שם במשך שנים רבות ללא ניקוי. לא יזיק שהם יזכו השבוע לקצת טיפול וצחצוח, גם אם השיננית שלהם נקראת לימור לבנת.

דוח חדש של משרד הבריאות (חדש במונחי משרד הבריאות זה מימצאים משנת 2008) מפרט את סיבות המוות הנפוצות בישראל;

אנחנו הראשונים במערב בתמותה מסוכרת ומחלות כליות, ומובילים בעולם במוות מזיהומים (שאת רובם אנו חוטפים דווקא בבתי החולים שלנו). אנו גבוהים גם בתמותה מלחץ דם גבוה ואצלנו מתים מזה 9 אנשים בשנה מלכל מאה אלף איש, בהשוואה ל-4 בצרפת ואחד וחצי בבריטניה. לעומת זאת בסרטן, מחלות לב ושבץ מוחי אנחנו אחרונים בתור בהשוואה לעולם. אולי כי אנו מתים קודם מסוכרת.

זה דוח מעניין המפרט את רשימת סיבות המוות שלנו בסדר יורד: מסרטן, מחלות לב, שבץ מוחי ומחלות כליה, ועד לתאונות ומחלות במערכת הנשימה וכלה בהתאבדויות, מחלות כבד ורצח. מסתבר שגם מזה מתים אצלנו.

למי שיש זמן מומלץ לקרוא. זה דוח שנותן תקווה: לפי הדוח הזה אף אחד כאן לא מת מזיקנה.

בתעלת ביוב עתיקה בירושלים נתגלה פעמון זהב זעיר, שלטענת אנשי עמותת אלע"ד השולטת בחפירות עיר דוד, היה תפור פעם לשמלת כוהן עשיר בבית המקדש. הכוהנים, כך טוענים, הלכו עם עשרות פעמונים זעירים תפורים לגלימתם הרקומה כדי להודיע על בואם, או סתם כדי לעשות צילצולים ורעש סביבתי בבחינת 'שופוני יא נאס'. לך תדע, או תשאלו את הרב עובדיה שיש לו שמלה דומה, רק בלי הפעמונים.

הסיפור על כהן שנמלט בגלימת פעמוניו ונשחט על-ידי הרומאים בתעלת ביוב, שעה שהמקדש בוער תודות לתעלולי אבותיהם הקנאים של אנשי עמותת אלע"ד שלנו, משתלב עם תיאורי יוספוס פלביוס על סופה של ירושלים. אך ההסבר הזה לא מתאים לאנשי עמותת אלע"ד, ולכן הם מסבירים שהפעמון סתם נשמט במקרה מהגלימה. שיהיה.

למרות שיש עוד ורסיה לסיפור, טובה מבחינה חינוכית לאומית לא פחות:

הפעמון שנמצא היה אחד מעשרות הפעמונים הזעירים שהיו תפורים על בגד מותניה של רקדנית בטן עבריה, שעבדה באחת החמארות הירושלמיות ושיעשעה את עולי הרגל העתיקים שישבו לנוח ולעכל את הכבש או העגל שעשו זה עתה על הגחלים בגריל של המזבח בבית המקדש. נענועי הרקדנית עשו לבגד את שלהם, ואולי גם איזו יד שנשלחה במסגרת הופעה פרטית, ופעמון אחד נשמט מהתפירה ונפל לביוב, ועכשו אחרי 2,000 שנה הוא נמצא בחפירות.

ולמי שתמה איך זה שמכל פוטנציאל רקדניותיה העתיקות נמצא בכל ירושלים רק פעמון אחד יחיד ובודד, היה פרופ' הרסגור המנוח מסביר בוודאי שכנראה שגם זו שרקדה, היחידה, ירדה אחרי שנה על כל צעיפיה ופעמוניה יחד עם כל הצעירים שירדו לת"א של אז, לרמלה או יפו או לאשקלון החוגגת. ומאז שומעים בירושלים רק את פעמוני הכנסיות, קריאות המואזינים ואת צופר השבת.