מועצת העיתונות בריטניה-ישראל

בריטניה ואנחנו חיים סביב ספר חוקים דומה. לנו יש מזל שחלק מהחוקים יצאו מספר החוקים היהודי, או זה השייך לדתות השונות, כך שאין הקבלה מלאה בין ספרי החוקים. עם זאת, כל מי שרוצה לצפות פני עתיד בנושאים רבים בישראל, בכל הקשור למינהל ציבורי ולהתנהלות ציבורית, יביט נא על בריטניה. יש סיכוי שהם מקדימים אותנו תמיד בכמה שנים (לטוב ולרע), ואיזהו חכם הלומד מנסיונם של אחרים. בייחוד בנושא מועצות העיתונות.

מועצות עיתונות בריטניה-ישראל פועלות בגדול על-פי השיטה השבדית, שתיהן חברות ב"התאחדות מועצות העיתונות העצמאיות של אירופה" (חלק מהנתונים על המודל הבריטי ומקורותיו לקוחים ממאמריו המלומדים של מר אריק בכר כפי שמפיעים באתר מועצת העיתונות הישראלית) – ושתיהן אימצו מודל של "רגולציה עצמית", כלומר מודל בו העיתונים מפקחים על עצמם, בליווי אנשי ציבור, ללא יכולת של אף גוף שלטוני חיצוני להשתתף בפיקוח (בניגוד למשל לעורכי דין ורואי חשבון, שהאתיקה המקצועית שלהם מעוגנת בחוק/תקנות, ושניתן לעתור לבית המשפט על החלטות בתי הדין המשמעתיים שלהם).

מתברר שבבריטניה העיתונות או לפחות חלקה מנגנת על-פי חלילם של בעלי הון, ומתברר גם שההתרעות על העניין הזה מתחילות לפחות בתחילת 2010 (ותודה שוב למר אריק בכר) [קישור], וזאת לאחר שסקנדלים החלו לצוץ וכאשר סקרים כבר הציגו חוסר שביעות רצון ניכרת מתפקוד המועצה.

עכשיו כבר מאוחר. להבנת הח"מ אפשר לומר קדיש מדאורייתא על מועצת העיתונות הבריטית במתכונתה הישנה, מה שקרה שם הוא ודאי מחדל ארוך שנים של מועצת העיתונות ומודל הפעלה שגוי מן היסוד שלה.

ואם נעבור אלינו, הרי שהשיטה היא דומה מאוד, השגיאות הן אותן שגיאות וההפקרות בעיתונות הישראלית היא הפקרות רבתי. די לנו בהתנהלות של ערוץ 2 בפרשת גלנט, ובפרשת קול ישראל, על-מנת להבין שאצלנו אולי לא מאזינים בסתר, אך מזייפים בראש חוצות (מי צריך להקליט משהו קיים אם אפשר "לייצר" בבית מה רוצים), וזה שילוב של עיתונות ביבים מסוכנת והרסנית ברמה הלאומית, טיפשות וגם חוצפה רבתי.

ואצלנו, אם נופלת מועצת העיתנות, מה עוד ייפול? ומאז שחרב בית המקדש הנבואה ניתנה לשוטים לכן לא ננבא אלא נציין שלוש עובדות פשוטות:

• נשיאת מועצת העיתונות היא גם שופטת עליונה בדימוס (וזאת אחרי סדרת התפטרויות של אנשי ציבור אשר הבינו שהסביבה הזו היא לא בשבילם, ואני מאמין שאני יודע מה הפריע להם, וודאי כאשר הכל יקרוס הם יזמרו במקהלה).

• בנה של נשיאת מועצת העיתונות הוא משפטן בכיר, דיקן או דיקן לשעבר של פקולטה למשפטים באחת או בכמה אוניברסיטות בארץ.

• בין חברי מועצת העיתונות, עורכי דין בכירים ואנשי ציבור מן השורה הראשונה, לפחות באקדמיה.

על-פי הניסיון, אני נוטה להאמין, שאם ייווצר אינטרס ייתכן שנושאים אלה ימלאו איזה עשר מהדורות יום שישי, והסיבה היחידה לטעמי שעדיין לא ממלאים את המהדורה, היא שעדיין לא נוצר האינטרס לכך, והאינטרס ייווצר כנראה כאשר הישבן של העיתונות יתחיל לבעור, וכלי התקשורת הבעייתיים יעברו לשיטת "תמות נפשי עם פלשתים" – וייתכן מאוד שאחנו או-טו-טו שם!

אז האם יברחו חברי מועצת העיתונות בישראל מהספינה הטובעת? האם יש בכלל עדיין צ'אנס לברוח? האם מישהו או מישהי ילמד/תלמד משהו מניסיונם של אחרים או שמא חברי מועצת העיתונות שלנו וחברי נשיאותה חפצים ללמוד מניסיונם (המר) הם. ימים יגידו...