ההנחה השקרית בבסיס הציונות האשכנזית המדינית שנתנה משקל עודף לרעיון שזהות דתית חופפת זהות לאומית ולשם כך יצרה את הפיקציה של עם יהודי, היא בסיס הקונפליקט המזרח-תיכוני.
בהתאם לפיקציה זו, ניכסו הכוזרו-אשכנזים הציונים לעצמם את כל מי שלפי ההלכה הוא יהודי, כלומר את עם ישראל הספרדו-מזרחי בעל השורשים ההיסטוריים במרחב השמי זה 4000 שנה, כדי להשתמש בהם כשמן לגלגלי מהפכתם שהבריחה אותם מאירופה, בה נקדח תבשילם למזרח התיכון לפלשתינה, בה היה דו-קיום בשלום בין עם ישראל הספרדו-מזרחי לבין חלק מהעם הפלשתיני החילוני, שכלל, אלו לצד אלו, בני דתות שונות בחיי סובלנות ושלום למרות פגעי העיתים.
חדירת הציונות האשכנזית בוצעה בשלבים ובערמומיות מתוכננת. בתחילה נדבקו לקהילות הספרדיות המסורתיות וקיעקעו את אחיזתן בקרקע המציאות תוך השתלטות על המקורות הכלכליים - השנור/החלוקה, השחיטה וחברה קדישא - כך שהפכו את הספרדים לתלויים בחסדי הציונות האשכנזית, תוך שהם מחלקים כספי 'חלוקה' אוניברסליים שחלקם נתרמו על-ידי ספרדו-מזרחים תמימים ונותני אמון, באופן שאשכנזי ציוני קיבל מנה כפולה ומשולשת מאותם כספי חלוקה לעומת הספרדי, ופי עשרה מאשר קיבל התימני, אם בכלל.
במקביל, אלו ניצלו את התמימות וקבלת האורחים של ערביי פלשתין, שראו באופן חיובי את ההגירה הכביכול תמימה של אשכנזים רבים מאירופה, עד שהתגלתה המזימה שאלו לא באו לחיות לידם כפי שחיו הספרדים מאות בשנים, אלא באו עם תוכניות לנשל ולהשתלט על המולדת הפלשתינית, שהייתה נכונה לקלוט בתוכה בשותפות-אמת פליטים בני הדת היהודית מכל רחבי העולם. התגלות המזימה העבירה את המצב מעימות חיובי בין אוכלוסיה ילידית לבין מהגרים קשי-יום, לעימות בין אוכלוסיה ילידית ופולשים קולוניאליסטיים מתוחכמים ומרושעים, ומהמישור האזרחי זה עבר למישור הקיומי כעימות צבאי.
למעשה, הציונות נכשלה במבחן ההיסטורי כשלון חרוץ משום שניצחונה ייתכן רק באופן טוטאלי, כלומר שלא יישאר אפילו ערבי פלשתיני אחד החולק על התורה הציונית האשכנזית, ואפילו לא ספרדו-מזרחי אחד החולק על הפיקציה הציונית בדבר קיומו של "עם יהודי אחד", שלתוכו הותכו יהודי עבר היסטוריים ומתייהדים כוזרים שזה מקרוב באו. כך שכשלונו של אותו כור היתוך המבטיח לנו חיי שוויוניות עוד 99 שנים - דבר שכשלעצמו הוא בבחינת נפיחה פיקציונלית מרשימה הדורשת מהקורבן להאמין לחזיון שווא שלא יתקיים בחייו - ובכלל, בשם איזו "אחווה לאומית" יש לציונות את החוצפה לכפות על "אחיהם" עוד 99 שנות סבל על 120 השנים האיומות שחלפו, כאשר במבחן המציאות אנו מוצאים שאותם כללים של הקמת פערים והעמקתם השיטתית תוך חפיפה גלויה בין שייכות לאומית נפרדת שתפשו לפני 120 שנה, תופשים אף כיום ואין חדש תחת השמש.
הציונות האשכנזית נכשלה גם משום שבמבחן התוצאה היא יצרה מצב שבו כוחה הזמני מבוסס על עליונותה הצבאית הכוחנית - תוצאה של תמיכה מעצמתית מערבית בעלת אג'נדה אנטי-איסלאמית, מצב של יחסי תלות בגורם שבשבתי נטול אחריות.
לכן המסקנה היא שעל עם ישראל הספרדו-מזרחי להשתחרר מתודעת השקר הלאומנית שהעניקה לו הציונות האשכנזית ולחזור לתלם ההיסטורי שבו הלכו אבותינו הספרדו-מזרחים במשך אלפי שנים לצידם של אחינו הערבים ולא נגדם.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
