משימה לאומית: פירוק קדימה לרסיסים באורח דמוקרטי

כלנתר היה הראשון אשר לקח עימו מנדט ממפלגה לרעותה, ומאז התופעה הזו של "גניבת" מנדטים נקראת כלנתריזם. אבל מפלגת שלטון שיסודה וכל מהותה הם כלנתריזם הייתה לנו רק עם אריאל שרון (שיהיה בריא), אהוד אולמרט (סדרת חשדות ומשפטים פליליים), שר אוצר נכבד (הרבה שנים בפנוכו), המנשק (הלך הביתה) וכמובן הנגבי - חבורת אינטרסנטים אופורטוניסטים הרוצים, לדעתי, רק דבר אחד: כיסא חמים ונוח, והכיסא כל הזמן מתרחק מהם.

הכיסאות אצלם, מאז הבחירות האחרונות, הם כמו נרות חנוכה - אסור להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד, או משהו כמו ארץ ישראל למשה רבינו - לראות מרחוק אך אף פעם לא להגיע.

אחרי שחומר הגיבוש שלהם, שרון, נפל למשכב, ניסינו אותם עם אולמרט – קיבלנו מנה אחת אפיים לכל החיים. לא רוצים עוד ניסיון, מי שנכווה ברותחין לא מתקרב מקילומטרים ללבה רותחת ומבעבעת.

והם עוד קיימים, "שודדי המנדטים", ובועטים, ויש עדויות שסימנים מסימני הזיהוי שלהם נראים על שלטי המחאה. עקבות בגודל של עקבות-פיל מעלים את החשש שהם מעורבים בניסיונות רבים להפיל את הממשלה ולא ח"ו דרך הצעת אי-אמון בכנסת, ל"שודדי המנדטים" יש לדעתי שיטות מיוחדות משלהם. אני מניח שרקע שושואיסטי ורקע צבאי לא מזיק בכאלה מצבים, נהפוך הוא.

מסמך הרפז היה ניסיון סיכול של הממשלה - האם קדימה מעורבת? לא ברור, אבל ייתכן; לפחות על פניו נראה שיש אינטרס חציצה בין ברק לבין ביבי, והבטחת סטטוס קוו במטכ"ל עד כניסת היורש של ברק לתפקיד שר הביטחון. ולמה אצה לברק הדרך למנות רמטכ"ל אחר? אולי מאותה סיבה.

והאם יש עדות על מעורבים? כן, יש עדות. מספרים שבביקורו של הרפז אצל אייל ארד, כנראה כהכנה לזיוף, הוא לא היה לבד, היה איתו אדם שהן שר הביטחון ה"יוצא" מכיר היטב והן שר הביטחון ה"נכנס" מכיר היטב, וככל שהיה לאותו אדם קשר כלשהו לסיפור, הרי שוודאי שהקשר המעניין את הציבור הוא לא עם השר ה"יוצא" (שנשאר).

והסיפור של מנכ"ל רשות השידור, הנראה על פניו כניסיון מינוי של אדם נוח לגוף המנסה להגיע לשלטון, והדבר לא מסתייע בידו. ועל ההפגנות והאוהלים הזהים הממומנים על-ידי גורמים עלומים, וכל הגמגום בקשר למטרות. הכל מצביע על אינטרס מרכזי של גוף חזק מאוד, או גופים חזקים מאוד, וכעת יש כאן שני גופים פוליטיים חזקים, ואכן לא ניתן לשלול את העובדה שהליכוד מתסיס את כל הצעירים, אך ודאי שזו אפשרות בסיכוי נמוך ביותר.

אז בואו נפרק את מפלגת קדימה. את המנהיגות הבכירה נשאיר לנפשה, היא סיימה את הקריירה הפוליטית, לפחות לתריסר השנים הקרובות. הימרו על סוס כושל, שיאכלו אותה. שיקימו מפלגת מרכז אובדנית עד הבחירות. ביבי גם לא ירצה אותם בסביבתו. וכל השאר שנפלו שם בתאונה היסטורית עקב אמונה באריאל שרון, בחורים נהדרים כמו נחמן שי, בילסקי ואחרים - יצטרפו לאחד ממרכזי הכוח, הליכוד והעבודה, אשר לאחר הפריימריז, כולנו, ימין ושמאל כאחד, נברך על התחדשותה, ונקרא לביבי להתפשר איתה ולצרף אותה לממשלה. ממשלת אחדות לאומית אמיתית, עם אנשים אמיתיים, אנשים עם חזון מרקיע-שחקים, וגם עם שתי רגליים על הקרקע (הלו הלו, נא לא לשכוח את הרגל השלישית, אריה דרעי – עם כוח דתי/מסורתי ורגל רביעית, ערבי צעיר, שיושיע את ערביי ישראל מחמסותם, ויביא חינוך, שיכון, בריאות ותעשיה למגזר).