דיור על חשבון הדמוקרטיה

באחד מטוריו האחרונים, כתב בן-דרור ימיני, כי אין זה משנה אם הקרן החדשה לישראל או גופים אחרים עומדים מאחורי גל המחאות, כל עוד המחאה צודקת ומוצדקת. משפט זהה שמעתי וקראתי מפי רבים אחרים, אשר בטנם מלאה ביקורת כלפי כל אותם ארגונים ועמותות המעוניינים בשינוי אופייה של מדינת ישראל. אין ספק כי קיים מקום לתיקון בסדרי העדיפויות הממשלתיים, ועל כך אולי אכתוב בעתיד.

מדוע אני סבור כי יש לתת את הדעת לגבי נטיותיהם הפוליטיות של מארגני המחאה, המצהירים השכם והערב כי מחאה זו אינה של ימין ושל שמאל, כי אם של העם כולו? משום החוסר בגילוי הנאות.

הגילוי הנאות הנדרש, לטעמי, יכול היה להיות כדלקמן: "דפני ליף, עורכת וידאו מטעם עמותת הקרן החדשה לישראל, הקימה קבוצת פייסבוק וגו'", או לחלופין: "צבי בשור, מוביל המחאה נגד גובה המשכנתאות, נמנה עם אלו אשר הריצו את דב חנין לראשות עיריית תל אביב". ניתן לחשוב על ניסוחים שונים מאלו שהצעתי (ותודה לאתר לאטמה אשר ציטט את תגובתו של שועלן).

חוסר בחשיפת הפרטים האלו, אשר אינם טמונים במרתפי המוסד, אלא זמינים לכל דכפין אשר לו חיבור למרשתת, מעלה תהיות: מדוע הם מסתירים את דעותיהם הפוליטיות? האפשרות האחת לכך, היא, כי מארגני המחאה מתביישים בדעותיהם, אך זוהי אפשרות תמוהה למדי. האפשרות האחרת היא שבהסתרת דעותיהם, מנסים המארגנים, או יותר נכון, אלו העומדים מאחוריהם, להשפיע על סדר היום הציבורי, מבלי להיחשף.

אפשרות זו היא המסוכנת עבור הדמוקרטיה שלנו. הללו סוחפים אזרחים תמימים, אשר סבורים, כי אין פסול בתמיכת ארגונים במטרה צודקת, אך למעשה אין מדובר אלא בסדנת תעמולה מהסוג שמזכיר משטרים אפלים במאה העשרים ואחת (להלן, קוריאה הצפונית, סין, ונצואלה, אירן). חיש קל הופכות המחאות למסע הסתה, כאשר המוצא הבלבדי הוא התפטרות הממשלה והעומד בראשה.

חוסר השקיפות הנ"ל מאיים על הדמוקרטיה שלנו. חוסר שקיפות זה מספק הוכחה נוספת כי דרכם של אלו המנסים להשפיע על אורח-חיינו באמצעים עקיפים מצליחה. חוסר השקיפות משטה באזרחים התמימים שאינם נותנים דעתם, וחושף אותם לתעמולה מהסוג השפל ביותר – תעמולה בה הקרבנות חשופים ללחץ חברתי בלתי פוסק, כאשר המניעים האמיתיים אינם נחשפים.

לכשעצמי, לא הייתי מתנגד למצעדים הללו אילו הייתי שומע באמצעי התקשורת כי מדובר בפעילים פוליטיים מכלל גווני הקשת הפוליטית שחברו יחדיו, אולם אמצעי התקשורת מציגים את המארגנים כאזרחים נטולי פניות, ואלו אינם טורחים להכחיש זאת.

הדמוקרטיה צריכה לשמור על עצמה מפני אלו המבקשים להחריבה. דורשי רעתה של הדמוקרטיה הישראלית לא ינקטו בטקטיקות של הפיכה צבאית, ובמקום זאת, ינצלו הם את פרצותיה של הדמוקרטיה הישראלית במטרה לשנותה, כעקרב אשר עוקץ את עצמו בגבו. אחת השיטות היעילות היא הסתרה והחשכה.

אינני טוען כי הקרן החדשה לישראל מבקשת להחריב את הדמוקרטיה הישראלית, אולם דרך ההסתרה מעוררת חשד שאיני יכול להתעלם ממנו. ידוע כי אדם חף מפשע, אין לו ממה לחשוש. מדוע חוששים מנהיגי המחאה?

מי מאחורי המחאה?

אינני מאמין באמונה שלמה כי מנהיגי המחאה המוצהרים הם אכן המנהיגים. ייתכן שהם אינם אלא פיונים שנשלחו כבשר-תותחים, ולשולחיהם כוונות אחרות לגמרי. כיוון שכך, ברי כי מעטה הסודיות לא נועד לטובת המחאה, אלא לטובת עניינים אחרים לגמרי. מה הם אותם עניינים? אינני יודע בדיוק.

סרטון שנערך על-ידי עורך אתר "קונספיל" מעלה תשובות אפשריות. הסרטון בוחן ארגון סרבי שסייע בהפלת משטרו של מילושוביץ, מטרה נעלה כשלעצמה. אולם קיימים חשדות כי ארגון זה ממומן על-ידי ממשלת ארה"ב, ונראים בסרטון ממצאים הטוענים, לכאורה, כי ג'ורג' סורוס, מתומכי הקרן החדשה לישראל ומי שלא ידוע באהדתו למדינת ישראל במתכונתה הנוכחית, מסייע גם הוא במימון הארגון.

מה עניין שמיטה להר סיני, ישאלו המקטרגים. אחד הפעילים בארגון הסרבי סיפר בכתבה המוצגת כי ארגונו התבקש לפעול במצרים בעת ההפגנות, בלבנון, ובמדינות נוספות במזרח התיכון, ששמותיהן לא נמסרו בשל הרגישות.

לא אכנס לפרטי הסרטון, אך דעו, קוראים יקרים, כי הפעיל פירט באלו טכניקות יש להשתמש כאשר מנהיגים מחאה נגד הממשל.

האם יש דברים בגו? לאלוהים הפתרונים, וגם לאלו המוזכרים בסרטונים. עבורי, מדובר בכיוון מחשבה מעניין, אשר לצערי, אינני מסוגל לפטור אותו בהינף יד.