אל תזלזלו בפעילות הפוליטית

במאי 2008 התפוצצה ברעש גדול פרשת טלנסקי. לאחר ההלם הראשוני התברר שעולם כמנהגו נוהג: המאתרגים גוננו על האתרוג , הפציע ספין השלום הקרוב עם בשאר אל-אסד, שר המשפטים הילך אימים על חוקרי המשטרה, ואנשי קדימה ומרצ עמדו מהצד ושתקו. ואז, נאמן לבדידותו המזהרת, קם אהוד ברק והניח אקדח על שולחנו של ראש הממשלה: הכרז על פרישתך או שאוביל לבחירות. חלפו להם עוד כמה שבועות בהם שוסעו בברק כל כלבי התקיפה , כולל עבריין שיושב כעת בכלא על רצח, ובסופם הודח אולמרט.

שלוש שנים מוקדם יותר קראתי בבעתה את מעללי אולמרט, כפי שנחשפו על-ידי יואב יצחק וגידי וייץ. אם כעסתי על איתרוגו של אריאל שרון, עכשיו כבר ממש התפוצצתי. בניגוד לנכלוליותו של הראשון, האחרון אפילו לא טרח להסתיר את מה שעשה מהמקפצה. חייבים לקום מהספה, חשבתי לעצמי; או שעושים משהו, או שסוגרים את הטלוויזיה, וכמו רבים בסביבתי גולים מהארץ הזאת תוך כדי הישארות פיזית בה. ביררתי היכן מטה הבחירות של אהוד ברק, ביקשתי להתנדב, והשארתי צ'ק על סך אלף שקל.

פתאום הפסקתי להתרגז והתמלאתי סיפוק. הייתי מגיע פעמיים בשבוע למטה הפריימריז ומתקשר לחברי מפלגה. בעגה הפוליטית זה נקרא "זהותון": מאתרים את התומכים במועמד, "מספרי ברזל", וכך אפשר להזכיר להם להצביע ביום הבחירות, ולהציע הסעה למוגבלי התנועה והקשישים. עיקר התקציב בפריימריז מופנה לעלויות התקשורת, ותרומתי הוסיפה על שיחות הטלפון שלי גם אלפי אחרות - "וולקן" בעגה. לאחר זמן מה מוניתי לאחראי הלוגיסטיקה במטה. לקחתי שבועיים חופש מעבודתי ועסקתי בהפצת החומר הפירסומי, "ארגזי צבע", ורשימות הזהותון לכל המטות האזוריים. חרשתי את הארץ כדי לפגוש את כל ראשי המטות, וביום הבחירות תיאמתי ביניהם הסעות של מאות מצביעים לקלפיות על-ידי נהגים מתנדבים.

ברק אומנם בגד בי ובשאר מצביעיו, כשיחד עם חבורת אופורטוניסטים פאתטית הוא נאחז בקרנות המזבח הלאומני והימני כלכלית; אך דבר אחד אי-אפשר לקחת ממנו, הוא הוא שהפיל את אולמרט. בכך מנע ממש ברגע האחרון את הפיכתנו הרשמית לרפובליקת בננות של שלטון ההון. אילו בן בריתו המוצהר של אולמרט, עמי אילון, היה נבחר אז לראשות העבודה - איש לא יכול היה לעצור את מנגנון החושך המשומן; הארץ כולה הייתה הופכת להולילנד אחת גדולה. בסך-הכל 1,213 מצביעים היטו את הכף בין ברק לאילון ב-2007. בהערכה צנועה, את מחציתם לפחות אני הבאתי לקלפי, ועל כך גאוותי.

לא לשם הפאר אני כותב כאן בגוף ראשון, אלא בשביל להדגים איך אזרח קטנטן כמוני יכול לשנות דברים גדולים. במאבק שמנהלים היום המוחים המופלאים גם אתם יכולים לקחת חלק משמעותי, ואל תזלזלו בפעילות פוליטית. הכל מתחיל מתרומה של מאה שקל, משיחת טלפון, מהגשת פרח למצביע ליד הקלפי. כמו במאי 2008 יגיע בקרוב רגע קריטי שיכריע לאן ישראל מובלת: לנאו-ליברליזם מוחלט וסופני, או לכינונה מחדש של מדינת רווחה מודל 2011. כדאי שתהיה נוכחת פוליטיקאית אמיצה בחדר הישיבות בו תיפול ההכרעה, ותעמוד איתן כנגד כל בעלי הכוח וכלבי התקיפה שלהם. קוראים לה שלי יחימוביץ', ובשלושת השבועות הקרובים היא זקוקה לעזרתכם.