שכנינו אזרחי הרפובליקה של מצרים,
עם תחילת גל המהפכות של האומות הערביות השכנות, החזיקו הישראלים ידיים בתקווה להצלחתכם. ראינו אתכם בכיכר התחריר, נאבקים לשחרור מן העול של העוני, מן השחיתות ומן הפגיעה ב
חופש הביטוי. המאבק בעוני, בשחיתות ובדיכוי חופש הביטוי, הם ערכים המחברים בין כל בני האדם. הזדהינו עם מאבקכם וייחלנו להצלחתכם.
כמו התוניסאים, האלג'יראים, הלובים, הבחריינים, התימנים, המרוקאים, הירדנים והסורים, גם הישראלים נמצאים בכיכרות כבר כמעט חודשיים, וגם הישראלים מבקשים להביא קץ לעוני ולשחיתות. תנועות לשחרור האדם מכבלי העושק, העוני והדיכוי, יוצאות לרחובות הערים בהמון מדינות ברחבי העולם, כולל באירופה ובארצות הברית של אמריקה. העולם הופך פתוח יותר והמרחק בין בני האדם הולך ומצטמצם ככל שאזרחי מדינות העולם מתקרבים יותר אל האמת ומתרחקים מן העושק והעוני.
השלטון המצרי של ערב המהפכה שלכם עשק את אוצר הגז שלכם, וגם בישראל אוצר הגז שלנו נעשק בידי ישראלים. העושק, כמו העוני והטרור, אינו יודע גבולות בין עמים ומדינות. הפנייה הזו אליכם נושאת מסר של שלום ותקווה להצלחתכם במאבקכם לשחרור.
הגבול הפתוח מאז 1978, במשך כמעט 35 שנים, היה הגבול בינינו שקט, ואלפי חיילים משני הצדדים זכו לחיות את החיים ולהקים משפחות, במקום למות בשדה הקרב בשירות סוחרי דם ונשק. דרך הגבול הפתוח הזה עבר לא רק הנפט והגז שלכם, והגבול הפתוח הזה שירת לא רק את העושק. דרך הגבול הפתוח הזה קלטה ישראל אלפי פליטים של שלטונות הדיכוי של אפריקה והעניקה להם הזדמנות לחיות חיים ב
כבוד. דרך הגבול הפתוח הזה עברה גם רוח של שלום, עברה תיירות, ועברו ישראלים שבאו לנפוש בסיני וליהנות מהתרבות המקומית. דרך הגבול הפתוח הזה מנענו מוות מאלפי חיילים מצריים וישראלים במלחמות מיותרות.
כמה עשרות אלפי ילדים חיים היום בזכות המלחמות שנמנעו בעזרת הסכם השלום, ואם נהיה חכמים בתגובתנו למאורעות הימים האלה, יזכו ילדי דור השלום הזה, משני עברי הגבול, להקים משפחות משלהם, ולגדל דור חדש שיחיה על-פי צו האלוהים ונביאיו.
דרך הגבול הזה הוכחנו, אתם ואנחנו, שלא דיבורים של מנהיגים עושים שלום, אלא אנשים עושים שלום. דרך הגבול הזה הוכחנו, אתם ואנחנו, שאפשר לחיות אחרת, ולא חייבים למות בשם אלוהים, אפשר גם לחיות בשם אלוהים. ובעוד הגבול הפתוח הזה נשאר בטוח ויציב למרות שלא הייתה בו גדר, ובעוד כולנו עסוקים במניעת עוני ובסילוק העושק מעמדות ההשפעה והשלטון, באו טרוריסטים וחיבלו בגבול הפתוח שבינינו. באו טרוריסטים וביקשו ליצור עימות בינינו, וביקשו להעמיד את חיי ילדיכם ואת חיי ילדינו שוב בסכנה, וניסו לגרור אותנו לעימות איתכם ואתכם לעימות איתנו.
הריבונות המצרית פנייה זו באה על-רקע אירוע מצער בסיני, על גבול מצרים וישראל, אירוע שהחל בהתקפת טרור על אזרחים ישראלים, התקפה שנפתחה מתוך שטח מצרים הריבונית, תוך פגיעה בריבונות מצרים. השטח הריבוני של הרפובליקה המצרית נוצל בידי טרוריסטים שביקשו לפגוע באזרחים, ותוך חילופי אש נפגעו ונהרגו לשווא גם חיילים מצריים. באירוע הזה מצאו את מותם אזרחים וחיילים ישראלים וגם חיילים מצריים.
ההפרה של הריבונות המצרית לשם פגיעה בריבונות ישראל היא מעשה המכוון להכשלת מאבקכם לשחרור, ממש באותה המידה שבה הוא מכוון להכשלת הישראלים. אומנם בראש הפירמידה שלכם כבר לא עומד
חוסני מובארק, אבל שלטון הגנרלים שלכם נותר על-כנו. לא העם המצרי אוחז בהגה המדינה שלכם, אלא אותה הנהגה שהייתה שם לצד מובארק. ואחרי הטרור על הגבול עם ישראל, כבר לא הגנרלים שלכם אוחזים בהגה, אלא הטרור הגורם לכם לנטוש את המאבק הצודק שלכם לחירות ולחיי כבוד, ללא עוני וללא עושק. הטרור לקח את הגה המדינה שלכם ומסית אתכם ממאבקכם הצודק אל מאבק אחר, לא צודק ולא מקדם את עניינכם, לא את הכלכלה שלכם ולא את הצדק החברתי שלכם.
הפניית הציבור המצרי בחזרה לעבר השנאה לישראלים פירושה שהתכתיב של
העוני המצרי, והתכתיב של
שחיתות במצרים הם מציאות שהעם המצרי מוכן לחיות איתה. המציאות הזו, לא זו בלבד שהיא גוזרת על החברה המצרית עוני ושחיתות, אלא שהיא מקדמת גם את המוות ואת חידוש הטרור, המלחמה ושפיכות הדמים.
הפנייה הזו היא אל העם המצרי, אל אותו העם שיצא אל כיכר התחריר מאוחד בקריאה לגרש את העוני והשחיתות, אל אותו עם שבחר כבר 35 שנים לחיות, ועכשיו, החליט שלחיות זה טוב, אבל לחיות בלי עוני ובלי שחיתות זה עוד יותר טוב. הפנייה הזו היא אל העם המצרי. לא למען העם הישראלי שרוצה בשלום איתכם ורוצה לגרש את העוני והשחיתות גם מישראל. לא למען שום עם ולא למען שום אדם, רק למען מצרים שלכם.
בחרתם נכון. בחרתם שלא לצאת למלחמות ולא למסור את חייכם לשווא. בחרתם שלא להיכנע לעוני ולשחיתות. בחרתם לחיות, ובחרתם לחיות טוב. כמו נביאי ישראל, גם הנביא מוחמד השאיר אחריו צו אלוהי:
"...עובדי האל בשירות החסד מהלכים על פני הארץ ברוך, וכאשר פונים אליהם בדברי כפירה, הם משיבים במילות שלום..." [קוראן, 25:63]. ואם לא בשם השלום, ואם לא בשם האל, ואם לא בשם נביאו מוחמד, אולי בשם הילדים שנולדו לחיים ולא לגורל המלחמה.
"ילדיכם אינם ילדיכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם" [ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן].
וכשתכריעו את התחריר שלכם, אולי נסיים גם אנחנו את שלנו, ובמקום שפעם רוותה האדמה את דם האדם, נשתה קפה של תחריר.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
