נאמנה להתחייבותה, לא עמדה אומ"ץ מן הצד במרוצת השנים שבהן חדר ההון לשלטון בשיטתיות ובעידודם הפעיל של ראשי המדינה. ניהלנו מאבק בלימה ללא פשרות נגד חלוקת מתנות נדיבות על חשבון הציבור לטייקונים מסוימים. עמדנו בתוקף על כך שישלמו מס אמת ולחצנו על תשלום הוגן של תמלוגים לקופת המדינה. במקביל שיתפנו פעולה עם מבקר המדינה שהקים ועדה מיוחדת לבחינת בעיית ההון והשלטון, אחרי שהתברר שהגענו למצב מסוכן שבו לא ברור מי באמת שולט במדינה - השלטון או ההון. המסקנות הסופיות של ועדת ההון והשלטון עדיין לא פורסמו. השאלה הגדולה היא גם לאן הן יובילו?

העיתוי הנוכחי של ההתעוררות הציבורית סביב הבעיות החברתיות הבוערות מתאים בהחלט לביצוע שידוד מערכות, וככל שנקדים - ייטב. בהקשר לכך כדאי לציין שאחד ההישגים הראשונים של המהפכה החברתית הוא נטייתם של אישים פוליטיים להתרחק מאילי ההון שהיו מחוברים אליהם, ושל חברי כנסת להשתחרר מלפיתתם של הלוביסטים. זו, ללא ספק, התחלה מעודדת, אך הדרך להפריד בין ההון לבין השלטון ארוכה וזרועה מהמורות, ועדיין אין כל ערובה שהמשימה הקשה תצלח. הרבה יהיה תלוי בתוצאותיה ובהשלכותיה של המחאה החברתית. בשלב זה, המהפכה תלויה על בלימה.

במקביל, הגיעה לממדים מפלצתיים השחיתות הציבורית. גופים ביטחוניים מסוגם של צה"ל, שב"ס, שירותי המודיעין, התעשיות הביטחוניות ועוד, אינם נקיים למרבה הצער, וגופי אכיפת החוק - המשטרה, המערכת המשפטית, שירותי המיסים וכיו"ב נגועים למרבה הבושה.

אין ספק שהדג מסריח מהראש וההשחתה של אישי הציבור התחילה מהקודקודים שסימנו להם את הדרך העקלקלה. האם זה מקרי ששלושת נשיאי המדינה האחרונים היו מחוברים לאילי הון, טסו במטוסיהם הפרטיים ונהנו מחסדיהם בצורה זו או אחרת? גם העובדה הבסיסית שארבעת ראשי הממשלה שכיהנו בתריסר השנים האחרונות במדינה, התעשרו במהלך שירותם הציבורי בדרך ישירה או עקיפה בסיועם של אילי הון בעלי עניין, היא כתובת על קירותיו של השלטון.

לשם השלמת התמונה העגומה כדאי לציין כי ארבעתם נחקרו על-ידי המשטרה כחשודים בעבירות פליליות שונות והצטיינו בנהנתנות בלתי נלאית. אחרי כל זאת אין להתפלא מדוע נחקרו בשנים האחרונות לא פחות מ-34 ראשי ערים כחשודים בקבלת טובות הונאה, בהפרת אמונים ובביצוע מעשי מרמה וזיוף, במסגרת יחסי גומלין עם אילי הון, אנשי עסקים וקבלנים. ולמה ייגרע חלקם של מנכ"לים של חברות ממשלתיות ושל פקידים בכירים שהיטיבו עם אילי הון ואחרי תקופת צינון מפוקפקת החלו לעבוד אצלם תמורת שכר גבוה.

אין חולקים על כך שבישראל שורר כיום עדיין שלטון של הכסף. מי שעדיין לא מעודכן במה שמתרחש במדינה בתחום יחסי ההון והשלטון, ישכיל אולי לעשות זאת באמצעות שלל עובדות מאלפות חדשות שהתפרסמו ונחשפו בשבוע האחרון. העובדות הללו כבר לא מדברות בעד עצמן. חדלו לשתוק שתיקה רועמת והחלו לזעוק, שכן אין כבר מי שמתרגש מהן.

דוח של חברת BDI (ביזנס דיאטה ישראל) שפורסם בשעתו, גילה ש-16 משפחות של אילי הון שולטות על למעלה מרבע מהכנסותיהן של 500 החברות המובילות במשק הישראלי. ההכנסות השנתיות של החברות האלה הסתכמו ב-570 מיליארד שקלים. המסקנה הבלתי נמנעת: לריכוזיות הקיימת במשק הישראלי אין אח, אחות ורע באף מדינה חופשית בעולם. כמילות השיר: "רק בישראל".

במרוצת השנים הצליחה קבוצה מצומצמת של אילי הון מקומיים וזרים לנגוס "ביסים" רציניים במשק הממשלתי והציבורי, והותירו לנו רק את השייריים והשאריות. אבל, אילי ההון לא הסתפקו בכך שעלה בידיהם להשתלט בהדרגה גם על אישי מדינה בכירים מהקואליציה, מהאופוזיציה וממפלגות הלוויין שסרים למרותם, ואפילו מתבטלים בפניהם. לכסף יש כוח רב, ובכוח הזה מחזיק מי שיש לו כסף. כוח זה הלך והתעצם, אבל האוחזים בו לא הסתפקו מעולם במה שהיה להם, במה שהצליחו לקבל מהמדינה ושלוחותיה. אילי ההון ביקשו לצבור כוח נוסף לזה שיש להם. כדי לצבור כוח זה, הם היו זקוקים לתוספת כספית גדולה, ואת זו סיפקו להם נבחרי ציבור, ראשי ערים, פקידים בכירים ואנשי אליטות למיניהם.

למרבה האירוניה, התלות של אישי הציבור הישראלים באילי ההון הלכה וגברה ככל שהם התעצמו בזכותם של אותם אישי ציבור. ואם לא די בכך, אילי ההון המקומיים והזרים זוכים להטבות במיסוי באמצעות תכנוני מס שמאפשר להם לשלם מיסים מזעריים על רווחיהם האגדיים. לא בכדי חגגו משקיעים מקומיים וזרים על חשבון הקופה הציבורית המדולדלת, שהם לא מילאו אותה בתמורה נאותה לנכס שרכשו מהמדינה או מגופים ציבוריים למיניהם.

השורה התחתונה היא: שמערכת המיסים הישראלית מעשירה את העשירים ומענייה את העניים ושכבות הביניים.

אישי ציבור טענו שיש להיטיב עם אילי ההון ואנשי העסקים הגדולים שמניעים את גלגלי המשק, שאם לא כן, הם יעבירו את מרכזי הכובד לפעילותם העסקית לחו"ל, האבטלה תגבר והמדינה תצא מפסידה מכך. אני מבקש מדעתם לנוח: למרבית אילי ההון ואנשי העסקים הגדולים במדינה יש לא רק חשבונות בנק גלויים, ולכמה מהם אף סמויים בארצות שונות, ובנוסף לכך גם עסקים פורחים ולא רק בתחום הנדל"ן.

כך נהנים אנשי הכסף מכל העולמות. הם רכשו חברות ישראליות במחירים אטרקטיביים, קיבלו סיוע בנקאי, שילמו מיסים מופחתים בגלל מדיניות המיסוי ובזכות תרגילי מס למיניהם שהם עשו. לפעמים הם ממשיכים לקבל מהמדינה מתנות וזה לא מפריע להם לעשות ביזנס בחו"ל.

האמת חייבת להיאמר: אין חולקים על כך שתהליך ההפרטה של חברות ממשלתיות, בהן חברות שהחזיקו באוצרות הטבע של המדינה, היה חיוני במשק חופשי. אבל זאת בתנאי שתהליך המכירה של הגופים הציבוריים יהיה תקין, המכרז לא יהיה תפור והמחיר שהממשלה תקבל עבור כל מניותיה בחברה המופרטת או חלקן יהיה הוגן.

למרבה הצער, הקריטריונים החיוניים האלו לא נשמרו בעבר בעת מכירת אחזקות ממשלתיות, בשורה של חברות, המחירים שהממשלה קיבלה עבור מניותיה בכלל מהמכירות, התבררו כעבור זמן כ"מחירי סוף עונה" בלתי ריאליים בעליל ולעיתים מגוחכים.

בנוסף לכך, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהבנקים הישראלים, לרבות אלה שהיו או עדיין מצויים בבעלות המדינה, נהגו להעניק אשראי נדיב למימון רכישת חברות מופרטות וציבוריות. על-ידי כך שחררו הבנקים את המשקיעים מהצורך להביא "כסף מן הבית". תמורת האשראי שועבדו המניות של החברות והדיבידנדים והרווחים כיסו לרוב את ההשקעה. כאשר נקלעו אילי ההון לקשיים בגלל המשבר הכלכלי העולמי, נמחק חלק ניכר מחובותיהם. קופות הפנסיה וקרנות ההשתלמות של העובדים השכירים שצברו אצלם הפסדים כבדים לא זכו לפיצוי כלשהו.