הבלוף של רן ארז

ב-1 בספטמבר קיבלו את ילדי ישראל, השבים מחופשת הקיץ, מאה שלושים אלף מורים. כשלושה עשר אלף מתוכם הם מורי קבלן.

מורי הקבלן הם כבר 10% מכוח ההוראה. חלק הארי של אותם מורים לא קיבלו משכורות בחופשת הקיץ.

טרם ה-1 בספטמבר נפרסו בחוצות הערים פרסומות ענק בדבר הסכמי שכר המטיבים עם המורים. העיתונות היומית מרוחה במודעות על פני עמודים שלמים. כל כמה דקות מתנגן לו הלחן "עוז לתמורה" בכל ערוצי התקשורת בביצוע הסולן רן ארז.

אלפי מודעות הענק ברחבי הארץ ומאות שעות שידורי פרסומת עלותם היא מיליוני שקלים, בהם ניתן היה לפתור את הבעיה הכאובה של מורי קבלן.

כניסת חברות קבלן למערכת החינוך בישראל היא קודם כל מפגע פדגוגי, מוסרי וחינוכי. אך היא גם מפגע קשה בתנאי העסקה של 10% מציבור המורים בישראל.

הבלוף של רן ארז הוא בכך, שהוא אינו מספר בלחן המתנגן בתקשורת ובמודעות הענק בכל עיר בישראל, שבמערכת החינוך שלנו כל מורה עשירי הוא בבחינת חוטב עצים ושואב מים, שזכויותיו הסוציאליות נרמסו ומשכורתו היא משכורת חרפה.

הבלוף של רן ארז הוא בכך שהוא אינו אומר את האמת שהנגע הזה , שתחילתו הננסית לפני כעשר שנים הפכה לגידול סרטני ההולך וגדל משנה לשנה .

בימים אלו של התגייסות החברה הישראלית לצדק חברתי ולסולידאריות חברתית חובה על ציבור המורים לא לעבור לסדר היום, כאשר כל מורה עשירי במערכת עובד בתנאים נחותים, המביישים אותנו כחברה.

ציבור המורים חייב להתגייס למאבק, ששנת תשע"ב תהיה השנה האחרונה לקיומה של התופעה שנקראת חברות כוח אדם המעסיקות מורים במערכת החינוך בישראל.