הרופאים רוצים תנאים בזמן שהם מזלזלים בחולים

כחבר באחד מקופות החולים אני זכאי לשלושה יעוצים בשנה אצל רופא מומחה בסדר גודל של מנהל מחלקה בבית חולים וכדומה, בעלות של 100 שקלים בלבד. הגעתי אל אחד הרופאים ונדהמתי לגלות שם ואחר-כך גם אצל הרופאים האחרים, שעלות טיפול אצלם מגיעה חופשי ל-800 ואף ל-1,000 שקל לביקור (כל עוד אינך מגיע דרך ההסדר של קופ"ח). נדהמתי גם לראות איך המטופלים יוצאים מחדר הרופא אחרי חמש-עשר דקות ולפעמים אף פחות.

כשנכנסתי לרופא הרגשתי שאינני רצוי שם, הוא שידר לי רצון אדיר שאסתלק משם כמה שיותר מהר. מצאתי את עצמי יוצא משם אחרי שתי דקות, מבולבל ומסופק אם קיבלתי את התשובות לכל השאלות. הוא כרופא אורטופד שלח אותי בשל כאבים ברגליים לבדיקות הכי יוקרתיות שלא מצאו בהן כלום, ואף לבדיקת ארטרוסקופיה שהיא תהליך כירורגי של ממש, שלמזלי נמנעתי ממנו אחרי שהרופא המנתח אמר לי שזה מיותר, ורופא המשפחה הרגיע אותי כשאמר לי שנדיר שרופא מנתח יוותר על ניתוח ממנו הוא מתפרנס, ולכן הניתוח בהחלט מיותר.

בסופו של דבר הבעיה נפתרה על-ידי שימוש במגנזיום שעל פעילותו המטיבה קראתי באינטרנט (ורק אחר-כך שסיפרתי על תוסף זה לאנשי מקצוע אחרים. הם הסכימו איתי שמדובר בתוסף יעיל. אחד הרופאים אף הצטדק וטען שאין קשר בין פעילות התוסף לאורתופדיה ולכן לא הוצע לי על ידו להשתמש קודם בתוסף. מה זה מעניין אותי? זה עוזר, וגם אתה יודע שזה עוזר!). כמו-כן, מצבי השתנה מקצה לקצה לאחר שהחלפתי מדרסים ונעליים (ועכשיו אני מצטער שסיפרתי לרופא האורתופד שהחבר שלו, שעשה לי את המדרסים והנעליים, שלח אותי אליו). מדרסים ונעליים זה עניין כל-כך בסיסי שמוזר לי שרופא אורתופד לא מתייחס אליו, והמעניין הוא שמניסיוני, אורתופדים (פרט לאורתופד הנוכחי שבכלל לא דיבר על מדרסים) יודעים לדקלם בעניין חשיבות המדרסים האיכותיים, אך אף פעם לא יודעים לחוות דעת על איכותם של המדרסים שישנם ברשותי.

לפני שנפתרה הבעיה, כשניסיתי את מזלי אצל אורתופד אחר, גם בהסדר הסבסוד של קופ"ח, "זכיתי" לבקר לא פחות ולא יותר פרופסור שהמליץ לי על נעליים מיוחדות שיש עליהן בלעדיות ליבואן היחידי שלהן, ולכן הן עולות בסביבות 1,600 שקל. "במקרה", אחד הסניפים של הרשת ממוקם קומה אחת מתחת למשרדו של הרופא, ושם כבר ידעו לשאול אותי אם הרופא הזה שלח אותי אליהם. אגב, שמעתי דעות שליליות וחיוביות על הנעליים הללו. כל הדעות נשמעו מפי מומחים ואני בחרתי לוותר עליהן. בכל אופן, כשהתעוררה אצלי שאלה לגבי חוות הדעת של הרופא וביקשתי להגיע אליו שוב (מדובר בפחות משבוע מאז הביקור הקודם), נדרשתי לשלם שוב, גם לאחר שהתעקשתי, כך שוויתרתי על הרעיון ונותרתי בסימן שאלה.

במקרה אחר, הייתה זו רופאה מתחום אחר של הרפואה ששלחה אותי למספר בדיקות ואחר-כך דרשה תשלום נוסף עבור פענוח התשובות ותוכנית הטיפול, כיוון שלקח לי יותר מחודש לחזור אליה עם תוצאות (לא אני קובע את קצב הבדיקות ואני תלוי לגמרי בתורים ובאילוצים של הקופה). לאחר שהרמתי את הקול (ואני שונא את זה) הרופאה נתנה לי להיכנס וקיבלתי יחס של מופרע ושל אחד שעושים לו טובה גדולה.

לא אשכח איך היא אמרה לי בזלזול: "מה זה 100 שקל?". היא, שמרוויחה כמה מאות בכמה דקות, לא מכירה בזה שישנם אנשים שמוותרים על התרופות שלהם בגלל שהן עולות 100 שקל. במקרה שלי זה גם בזבוז נוסף של שלושת הביקורים המסובסדים שמגיעים לי מהקופה בשנה, ואם היה נאמר לי מראש שעלות הטיפול כפולה, אם אני מעוניין בחוות דעת על תוצאות הבדיקות? אולי לא הייתי מגיע גם לטיפול הראשון.

אם כל זה לא הספיק, אז הנה עוד מקרה: הגעתי לבית חולים לשם חוות דעת טרום ניתוח פזילה בעין. הרופא, שנחשב למעולה בתחומו, דיבר איתי בחוסר סבלנות, בציניות ואף נתן תשובה מאוד לא ברורה לשאלת הסיכון שיש בניתוח מסוג זה, דבר שהפחיד אותי מאוד והביא אותי לשלם הון על ניתוח פרטי אצל רופא לא פחות מוכשר שדיבר איתי בסבלנות וגם הרגיע אותי בהבטחה שאין סכנה בניתוח מהסוג הזה. כשנשלחתי אחר הניתוח לבדיקת מיקוד הראייה אצל אשת מקצוע שעובדת גם עם הרופא שעל שירותיו בחרתי לוותר, היא שאלה אותי מדוע הלכתי לניתוח הפרטי. כשהיא שמעה על התנהגותו של הרופא, היא אמרה לי בצחוק שלו הייתי הולך אליו באופן פרטי גם הוא היה מתייחס אלי בצורה עדינה ויפה. בכל מקרה, כל המומחים היו תמימי-דעים בצורך שלי לעבור את הניתוח שאמנם באמת לא הזיק, אך גם לא תרם לי דבר, אפילו לא מבחינה אסתטית, כי הפזילה לא הייתה ניכרת חיצונית ואת הניתוח עברתי בשל סיבות אחרות.

לרופא אחר הגעתי דרך הביטוח המושלם, לאחר שאף רופא אחר לא ידע לעזור לי בעניין התקפי השיעול, הגירוי בגרון והרוק המצטבר ללא סוף אשר שיתקו לי את החיים ולא נתנו לי ולמי ששהה איתי בבית ושמע את השיעולים, לישון בלילות. וכל זאת במשך שלושה-ארבעה חודשים רצופים (ואין לי מושג איך המשכתי לתפקד בעבודה). הרופא אליו פניתי החליט שאני סובל מאסתמה עונתית קלה. אני חשבתי לעצמי שאם זה קל, אז מה עושה הסובל מאסתמה קשה? בסופו של דבר פניתי לרב שמבין ברפואה (ללא הרבה ציפיות) והוא פתר לי את הבעיה תוך ימים ספורים באמצעות כדור נגד אלרגיה שאפשר לקנות גם ללא מרשם, וגם פתר אותי מהאבחון השגוי, כי אין לי אסתמה. כל זאת לא לפני שהוצאתי אלפי שקלים על טיפול אלטרנטיבי כושל, כי גם מה שלקחתי עבור האסתמה כביכול ברפואה הקונבנציונלית לא עזר.

כשאבא שלי ז"ל גסס בבית החולים ופניתי בצורה עדינה לרופא בהצעה לתת לו פרוביוטיקה לאחר שהציפו אותו באנטיביוטיקה שהחלישה אותו מאוד (עניין שיותר ויותר רופאים מודעים אליו כיום), קיבלתי כאלו צרחות שנשמעו בכל מסדרון בית החולים: "איך אתה מעז ללמד אותי את העבודה ולומר לי מה לעשות?". אבל האמת היא שרק שאלתי ולא נתתי לו פקודה. וחוץ מזה, זה אבא שלי, לא?

כל הכתוב כאן זה תמצית ממה שעבר עלי, אך אני ברוך השם אדם צעיר ובריא, אני לא רוצה לחשוב כמה התעללות כספית והתעללות של זלזול רפואי עוברים על אלפי לקוחות אחרים ועל חולים במצב קשה. את דברי הייתי מסכם בכך שרופאים הבאים בתלונות על הממשלה צריכים להסתכל גם על היחס שלהם כלפי לקוחותיהם. רופאים שרוצים שכר הוגן, צריכים לדעת לדרוש תשלום הוגן ולא לנצל את חולשתם של החולים.

דבר חשוב נוסף הוא שאבחון טוב וסבלני יכול לחסוך כמה ביקורים מיותרים אצל הרופא, הקטנת הטורים והעומסים ואפילו מניעת ניתוחים על-ידי טיפול הולם ובזמן, כשהבעיה עדיין קטנה. ואסיים בנאמר במקורותינו, ומסתבר שממש לא סתם ואינני זוכר את הציטוט המדויק: "טובי הרופאים לגיהינום".