הצדק החברתי - לאן?

בשעת כתיבת שורות אלו, חצה מספר המפגינים הקוראים לצדק חברתי את רף ה- 400 אלף משתתפים והמספר עולה. כרגע, נראה אפילו סביר כי יהיה מדובר על כחצי מיליון מפגינים שיצאו לכיכרות הערים על-מנת למחות ולהעביר מסר להנהגה - מסר לפיו אנשים רוצים לחיות אחרת ממה שחיו עד כה.

אני מצטער חברי המפגינים, למרות היותכם צודקים, הרבה לא ישתנה. ועדה אחת כבר קמה ועובדת; יש להניח כי יהיו עוד ועדות ותת ועדות; לאחר מכן, יהיו גם דיונים במסגרות כאלו או אחרות; בין לבין, יהיו כתבות שונות בתקשורת ואפילו נגיע לתוכניות אירוח שונות בהם יציגו אנשים את עמדותיהם בכל הקשור למחאה החברתית. עם קצת מזל, אולי גם יזום מישהו איזו תוכנית ריאליטי בטלוויזיה שתדע לשים במרכזה את נושא הצדק החברתי או המחאה החברתית או גם זה וגם זה.

בואו ננסה להיות אופטימיים הפעם.

נניח שהוועדה הפועלת כיום תצליח לגבש המלצות שיישומן יביא את מעמד הביניים בישראל למצב חדש - מצב בו משפחה עובדת ומשרתת את המולדת מצליחה להחזיק רמת חיים בדומה לרמת החיים המקובלת בארצות המערב. נניח שמשפחה ממעמד הביניים תשלם עבור טלוויזיה בכבלים רק 100 או 150 שקלים לחודש ולא 300 שקלים לחודש (נעזוב לרגע את התכנים - זה לדיון אחר); נניח שאותה משפחה תשלם עבור שיחות הטלפון הסלולארי 100 שקלים לחודש במקום 250 שקלים; נניח שאנשי המעמד הזה ישלמו דמי ניהול לקופת הגמל שלהם בדיוק כמו שמשלם עובד חברת חשמל; וכך הלאה כמעט לכל אורך סעיפי ההוצאות המרכיבות את סל הצריכה של אנשי מעמד הביניים.

אז מה?

את כל הפתרונות שעשויה הוועדה להציג כאמור צריך ראשית לדון בהם. לאחר מכן, צריך לאמצן ואז מגיעה הבעיה האמיתית - צריך ליישם אותן. וכאן הבעיה!

אני מתקשה להאמין שהממשלה הנוכחית תשכיל ביישום ומה שיותר מדאיג, אני לגמרי לא בטוח שממשלה חליפית הייתה מצליחה. שורש הבעיה מצוי בשיטת הבחירות הנהוגה בישראל, שיטה שנותנת כוח לא פרופורציונלי לסקטורים קטנים; שיטה שלא נותנת ייצוג אמיתי לרוב -- כן אותו רוב שקראנו לו הרוב הדומם ופתאום הפסיק להיות כזה. עד שלא תשונה שיטת הבחירות באופן כזה שהתלות של הדרג המבצע במפלגות קטנות תפחת משמעותית אם לא תעלם לגמרי, תמיד תהיה בעיית יישום.

הפתרון היחיד מצוי בידי שלטון שיקבע סדר עדיפויות כזה שהרוב לא יאלץ לסבול על חשבון המיעוט רק בגלל שנציגי המיעוט עלולים בבחירות הבאות שלא לשתף פעולה עם אותו גורם שידע לקבוע סדר עדיפויות צודק יותר. חלילה לנו שלא לדאוג גם לקבוצות היותר קטנות באוכלוסיה, אך מכאן ועד להעדפתם על פני הרוב - המרחק גדול.

אנו זקוקים לממשל לפיו יעמוד בראשו נציג המפלגה שקיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר בבחירות; ממשלה שתפעל בקדנציה ארוכה מספיק על-מנת להשלים תהליכים; ממשלה שהעומד בראשה לא יוכל לרוץ לקדנציה שניה על-מנת להסיר ממנו את החשש מקבלת החלטות שלא יהיו אהובות על ציבור שעד היום הווה תמיד לשון מאזניים למרות היותו מיעוט; ממשלה שעל-מנת להפילה יידרש רוב מיוחד ובקיצור - ממשלה שמסוגלת לבצע דברים גם ללא שיקולים קואליציוניים מעוותים.

והלוואי ואני טועה ושהוועדה הפועלת בימים אלו תציע הצעות המתאימות למתן מענה לזעקה האמיתית הנשמעת ברחבי הארץ והלוואי שמסקנות אלו גם ייושמו בשיטת הממשל הקיימת.