לרופאים יש את כל העילות לעתירה לבית הדין הגבוה לצדק. לטעמם ההסכם סובל מפגמים של אי סבירות קיצונית, פגמים אשר מפרקים לרסיסים את מערך הרפואה בארץ, ממשכנים את עתיד המערכת ומבריחים דווקא את הכוחות הצעירים. כמו-כן ההסכם מנציח עבדות ישנה נושנה אשר לא קשה לראות סתירות בינה ובין חוק שעות עבודה ומנוחה, ולכן על פניו נראה שההסכם חסר כל היתכנות, ולכן הוא בפועל חסר כל תוקף.
אבל לצערנו אין כאן בית דין גבוה לצדק. כי בית הדין המכנה עצמו גבוה לצדק הוא מעין פרלמנט, שמתערב כאשר אסור לו להתערב, ואז כאשר באמת צריך אותו הוא כבר בוזבז לשוא, ואיש לא מאמין לו, הוא כבר קבע עמדה, אז מי יפנה אליו? מי יסמוך עליו?
התשתית להתערבות בית המשפט העליון בהליכים של בתי משפט אחרים מתבססת על סעיף 15 (ג) לחוק יסוד השפיטה האומר: "בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר".
כלומר משתמו ההליכים, ואין כל נתיב אחר, אז, במקרים קיצוניים, אשר עניין הרופאים כעת ודאי יכול להיחשב ככזה, בג"צ הוא המקום לטיפול המשך, אבל מה לעשות, הבג"צ כבר התערב, הבג"צ התערב בתוך הדיונים של בית הדין הארצי לעבודה, כאשר הסמכות הייתה בבית משפט אחר, ואז בג"צ קבע עמדה, דבר שאיש לא דימיין כלל שבג"צ יהין לעשות, אלא אותו עורך דין, בוגר הפרקליטת שעתר עתירה חלולה וריקה, ב"כ הר"י בוגרת הפרקליטות, שטענה בבית המשפט (העותר לא אמר כמעט מילה), פרקליטי המדינה לסוגיהם, וכמובן נשיאת בית המשפט העליון, אף היא בוגרת פרקליטות מדינה. מדורת השבט, מדורה בה ניצלו (באש) היטב היטב המתמחים, ושאר הרופאים ועכשיו הם הולכים הבייתה, והבג"צ ברח – העתירה נמחקה – העתירה "מוצתה", והרופאים בורחים ל HIGH TECH ולחו"ל.
בדיוק אותו מהלך ניתן היה לזהות בו
ועדת וינוגרד, הוועדה, גוף כעין שיפוטי אשר בג"צ יכול להתערב בהחלטת הממשלה על המינוי שלו ובהחלטותיו הפורמאליות, היינו דוח הביניים והדוח הסופי, והבג"צ בניגוד לכל נוהל, עשה מלאכתו קלה, והרס את הוועדה תוך שהוא מתערב ברגל גסה בתוך הדיונים שלה, וגורם למדינת ישראל ולעם ישראל נזק שלדעתי אף גוף שלטוני לא גרם מעולם. בית המשפט התכנס ואישר את החלטת הממשלה על מינוי הוועדה, אך משם והלאה חתר תחת אושיות הוועדה, בקיימו דיונים תוך כדי עבודת הוועדה, תוך שהוא מסייע לעותרים השונים לתקוע מקלות בגלגלי הוועדה, תוך שהוא מסייע לסיכולה של עבודת הוועדה עד שהרימה ידיים, והוציאה דוח סופי אנמי וחסר כל תועלת, אשר חבל על כל הזמן שהושקע בו.
אמרה אז הוועדה בתשובתה לבג"צ: "לא ידענו עד כה, כי הסנגוריה הצבאית ניחנה בכישורים על-טבעיים, ויודעת לנבא את העתיד, ויודעת כבר היום מה ייכתב ומה לא ייכתב בדוח הסופי של ועדת וינוגרד ..... כל תכלית העתירה הינה לנסות ולפגוע באמון הציבור בוועדה, לתקוע מקל בגלגלי עבודתה של הוועדה - עבודתה בהכנת הדוח הסופי". הוועדה ביקשה מבג"צ "שלא ייתן מקום ל"השתלחות חסרת רסן זו של הסנגוריה הצבאית", וימחק את העתירה על הסף.
בג"צ מחק?, בג"צ לא מחק את העתיררה, אך הוא מחק הזדמנות של מדינת ישראל להפיק לקחים מהמלחמה הזו, הוא מחק עוד פרק מרכזי בעתידה הבטוח של מדינת ישראל. ואנו שותקים ונותנים לבג"צ להמשיך ולהשתולל, ואז הוא מתערב באותו אופן בסכסוך הפרקלטים, ומתערב באותו אופן בסכסוך הרופאים, משתמש לשוא בסמכויתיו, באופן רע ומזיק, וכאשר באמת צריכים אותו הוא לא קיים.
לו היה כאן בג"צ.
נ.ב ואולי העותר, אשר על-פי עתירתו כל כך איכפת לו מהרפואה בארץ – יפנה לבית המשפט העליון ויבקש את פתיחת התיק מחדש, הוא היחיד שיכול לעשות כן, נמתין ונראה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
